הנה החלק השני של הבחירות המוסיקליות האישיות שלי ל-2011. בלי דירוגים מיוחדים ובלי ציונים. בתוספת 12 אלבומים מדהימים שגם היו בסביבה וריגשו והפכו לפסקול בלתי נפרד מחיי בדרך זו או אחרת. עכשיו רק נשאר לי רק לחכות בציפייה דרוכה לאלבומים החדשים Lana Del Rey ו-Lorena B ולאלבום מלא מבית Woodkid שיגיעו ב2012.
שתהיה לנו שנה מעולה מלאה במרחבים מוסיקליים עצומים. עכשיו תורכם להתרגש!
AUSTRA
/ Feel It Break /
כשבהתחלה דיברתי על ההרכב הזה שבראשו עומדת Katie Stelmanis בעלת הכישורים האופראיים אז השוויתי אותם ל-The Knife, כנראה בגלל החור שנפער בליבי מאז שהם קצת נעלמו. אומנם אני עדיין רואה את הדמיון אבל כבר מזמן פיתחתי בהרכב הזה תלות ללא קשר לחורים כאלו או אחרים.
זה מאותם האלבומים שהכי קל למכור לכל מי שאוהב את הזמרות שלו דיוות דרמטיות אבל עם ניחוח אינדי שמרחף מעליהן. אלבום שכמו שהוא אפל ודרמטי הוא גם מלא בשירי פופ מרגשים ומרקידים כיאה ל-2011, שנה שבה גם הפופ קיבל קצת אישיות.
BJORK
/ Biophilia /
צריך הרבה אומץ כדי להתמודד עם האלבום האחרון של ביורק. בלי קשר למיזם היומרני שהוא מנסה להיות בשיתוף עם אפליקציות, כלים חדשניים והפקה עתידנית הוא קודם כל אלבום שבשמיעות הראשונות פשוט בלתי נסבל. וכן, אני מעריץ של ביורק וגם לי היה קשה להתאכזב קשות מאלבום שכל כך ציפיתי לו. אבל אז עברו להם כמה שבועות והתקשורת עברה לקטול/להאדיר אלבומים אחרים ואני החלטתי לצאת לבדי ולהתמודד עם האלבום הזה (למרות האמונה שלי שעם מוסיקה לא אמורים להלחם וששיר אוונגרדי ככל שיהיה חייב לטמון בתוכו משהו מחוקיות הפופ). וככה לאט לאט כשבכל פעם אני מגביר עוד קצת את הווליום האלבום הזה פשוט השתלט עליי ולפת את הדמעות שלי. יש באלבום יופי שהוא פרה-היסטורי ובו זמנית עתידני. אלבום שנקשיב לו כשנחיה על הירח ונתגעגע לארץ. אלבום שאיתו פשוט נרגיש את כל מה שביום-יום המטריד לא יוצא לנו לעצור ולהרגיש. ולעזאזל גם נוריד כובע מול אמנית שיותר משני עשורים מוציאה אלבומים שמגדירים מחדש את כל החוקים ועדיין מקוטלגת תחת המושג המתפורר של "פופ" ועם חברת תקליטים עצומה שעומדת מאחורי כל בחירה מוזרה שלה!
עינב ג'קסון כהן /// EINAV JACKSON COHEN
/ עץ נופל ביער /
קשה לא להתאהב באלבום הזה ועוד יותר קשה לא להתאהב בעינב ג'קסון כהן, לא שניסיתי בכלל. בשמיעה הראשונה, מתישהו בשיר 12 באלבום, אני מתעורר מהחלום בהקיץ שלי ומבין כמה פאקינג אני מאוהב בפסנתר, בקול, באפרו ובכל הגישה של האלבום היפייפה הזה. שנים ששמעתי פיסות של מנגינות מכיוונה של ג'קסון-כהן וכולם היו בילד-אפ לאחד האלבומים הכי מבריקים שהתנגנו סביבי הכי הרבה פעמים השנה. אבל הנקודה הכי חזקה באלבום הזה היא המילים. המילים שכיניתי כ"השירה החדשה". שירה שמושפעת מהעבר אבל לא שוחה בה אלא מסתכלת על העכשיו ועל היום ובשיא הפשטות צורבת בך רגשות בלי רגשנות יתר.
GEM CLUB
/ Breakers /
לפני יותר משנה קיבלתי לידיי אי.פי חלומי שצץ לו משום מקום ונחרט במרחב המוסיקלי שלי. האי.פי הזה היה "Acid and Everything" של Gem Club שהם הזוג כריסטופר ברנס וקריסטן דריימלה שגם אחראים לפסנתר, לצ'לו וכמובן לקולות. השנה יצא להם אלבום חדש שכולו הורכב משירים חלומיים שאפשר בקלות לדמיין אותם כפסקול לסרטיים ביתיים בשחור לבן וספיה. סרטים עם משפחות, ילדים, אהבות מפוספסות וגם כאלה שנצחיות. זה אחד האלבומים הכי רגישים, מרגשים ואחידים ששמעתי מזה זמן רב וכולו מורכב במינימליסטיות שצריך להעריץ. אלבום שלא בא לך לעצור אותו באמצע אלא מעדיף לעצור את עצמך ולהתמסר לו.
JAMES BLAKE
/ James Blake /
בשנייה שעלה בראשי הרעיון לסיכום שנה מוסיקלי אישי אז האלבום הזה ריצד מול עיניי. זאת הייתה שנה לא טובה אם האלבום הזה לא היה נוצר. את מקומו הרוחני תפס בשנה שלפני האלבום המושלם של .The XX האלבום של ג'יימס בלייק, בדיוק כמו של ,The XX הגדיר מחדש את גבולות הז'אנר ומה שאפשר להגדיר כמוסיקה פופולרית היום. האלבום של בלייק כאילו נולד מתוך השיא העייף של הדאב-סטפ, ז'אנר שכבר מכר את נשמתו ל-MTV. בלייק הוציא מהדאב-סטפ את כל מה שרגיש: צלילים מפכפכים ובאסים שמנים שבאו להטביע את קולו החד פעמי ובמקום לטבוע הוא צף עליהם לאורך אחד האלבומים הכי מבריקים שיצאו ב11 השנים האחרונות. וכל זה מבלי לדבר על הקאבר המושלם שהוא עשה ל-Feist שגם יצא כסינגל הרשמי הראשון מהאלבום.
למזלינו חבורת "Tabac" מביאים לנו את ג'יימס לדי ג'יי סט במועדון הבלוק ב27.01.12. אין דרך יותר טובה מלחגוג לי יום הולדת! כנסו לכאן!
JAMES VINCENT McMORROW
/ Early In The Morning /
יש אלבומים שיש בהם נוסחה מיוחדת וקשה לפעמים להבין למה דווקא בהם אנחנו מתאהבים, האלבום הזה הוא אחד מהאלבומים האלו. זה נשמע כמו שילוב מיוחד בין דמיאן רייס לבון איבר ויפה להכאיב. אלבום שלא הגיע ליותר מידי אוזניים ויש לתקן את העוול במיידי. גם אם אחד מכם ירכוש ויתרגש ממנו אז אני את העבודה שלי עשיתי נאמנה.
LIA ICES
/ Grown Unknown /
מידי פעם, בעקבות החיבה שלי לעטיפות אלבומים יפות אני גם מגיע לאלבומים שאפשר לומר עליהם ש"יופיו של תוכן הקנקן זהה לחיצוניות הקנקן". במקרה הזה פשוט נשביתי בקסם העדין והשברירי של Lia Ices. ברשת אין הרבה רקע לזמרת הזאת חוצמזה שהיא הגיע מקונטיקט ושהוריה תמכו בה בצעירותה ודחפו אותה ללימודי פסנתר אינטנסיביים, ושג'סטין ורנון מ"בון איבר" מגיע להתארח באחד השירים היפים באלבום "Daphne". חוץ מכל העובדות האלו זה פשוט אלבום שנוגע בשלמות, מהבלדות הפסנתר-גיטרה ועד לשירים שמתבססים על מחיאות כפיים ככלי נגינה (כי נגינה חינמי ואחד האהובים עלי). אלבום לחורף בסופו ולאביב בתחילתו.
LYKKE LI
/ Wounded Rhymes /
קשה להתעלם מהנוכחות של ליקה לי בעולם הפופ. הנה בחורה שבדית שעושה מה שבראש שלה ואחרי אלבום בכורה מתקתק שריגש אותי הגיע בתחילת השנה אלבום ההמשך שבו כבר היה ברור שהיא כאן כדי להשאר ולהשתולל. האלבום הבוגר הזה נשמע כמו מחווה למוסיקה משנות החמישים והשישים אבל עם טוויסט עדכני כי איך אפשר שלא. ההפקה הפיל ספקטורית והקול מלא הנשמה שלה הופכים כל שיר באלבום הזה לעל-זמני כמו " Youth Knows No Pain", " I Know Places" וכמובן " Sadness Is A Blessing" הנשגב. רק מהשם של האלבום "חרוזים פצועים" אפשר להבין שלליקה לי, שכולה בת 26, יש נשמה מאוד זקנה ולא מתפשרת. מכאן גם המוסיקה העל-זמנית שלה.
OH LAND
/ Oh Land /
Nanna Øland Fabricius היא בעצם Oh Land. כבר כששמעתי את אלבומה הראשון "Fauna", שמשום מה לא הגיע ליותר מידי אנשים, התאהבתי. באלבום הזה היא כבר פיתחה יכולת פופית מצויינת שהביאה אותה להיות המופע הפותח של קייטי פרי בטור האמריקאי שלה. שזה מוזר ומהמם באותה המידה כי הפופ של Oh Land הוא ההפך הגמור מהפופ התאגידי של קייטי פרי ושות'. זה פופ אינטלגנטי מגובה בכתיבה מעולה לצד הפקה שהיא על גבול האלקטרוני ואינדי ומעל הכל קולה המיוחד של Oh Land שלא עוזב גם כשהאלבום מסתיים. ככה אני מדמיין פופ עתידני.
PJ HARVEY
/ Let England Shake /
כל הדיבורים על האלבום המאוד פוליטי של פי.ג'יי הארווי די הפחידו אותי בהתחלה, אבל רק אחרי ששמעתי לראשונה את האלבום המדהים הזה הבנתי שגם הפעם הארווי הצליחה לעשות אלבום שכל שיר שבו נוגע בעצבים הפתוחים של כל העולם הזה מבלי להיות מילולית או דידקטית מידי. אחרי הכל זה אלבום חשוב של יוצרת שלצד ההתפתחות הטבעית שלה כאמנית היא גם חוזרת לנקודת ההתחלה שלה אבל כבר כמישהי שהתבגרה ולמדה דבר או שניים על העולם הזה ועל עצמה בלי כל הטרחנות הנלווית. הקול שלה כאן הוא הטוב ביותר בקריירה שלה וזה לפני שהגענו למילים ולמנגינות שמצליחות לקרוע אותך מבפנים ולו רק כדי לגלות כמה חריצי אור מנחמים. שלמות.
ועוד 12 אלבומים שנגעו בי בדרך זו או אחרת השנה:
DRAKE / Take Care /
אלבום ההיפ הופ הכי רגיש והכי טוב של השנה.
EMA / Past Life Martyred Saints /
אלבום שכולו שילוב בין השברירי לכאוס וקול מהמם אחד . צריך לשים לב לבחורה הזאת.
ENTERTAINMENT FOR THE BRAINDEAD / Berlin Kitchen Sessions /
אחת הזמרות האהובות עלי בעוד הקלטה כמעט ביתית ממשכנה החדש בברלין. לא תמצאו אותה בשום לייבל אז חפשו ברשת ותזמינו ממנה אישית וכך תקבלו מוסיקה מדהימה בעטיפה מצויירת אישית.
JESSICA LEA MAYFIELD / Tell Me /
אלבום יפייפה שאומנם לא מתעלה על הבכורה הכמעט בוסרית ושוברת לב שלה אבל עדיין חונק בגרון מרוב דמעות.
KATE BUSH / 50 Words For Snow /
אי אפשר להתעלם מהקאמבק המדהים הזה של קייט בוש. אלבום שכולו יופי וקור מקפיא שנמס ברגע שקולה נכנס לתמונה.
LAURA MARLING / A Creature I Don't Know /
הפסקתי לחלום שאקבל מלורה עוד אלבום שישמע כמו אלבום הבכורה המטריף שלה ומצד שני אולי כדאי שאתעלה על עצמי ואתבגר איתה בעוד אלבום כמעט על-זמני שמראה בחורה בשיאה ככותבת ומבצעת של שירים שהם סיפורים קטנים.
MASHROU’ LEILA / El Hal Romancy /
העתיד של המוסיקה הערבית נמצא באלבום הקצר והשני של ההרכב הלבנוני המדהים הזה. אינדי ערבי במיטבו.
MIA DOI TODD / Cosmic Ocean Ship /
אחרי שנים של דשדוש היא חוזרת עם אלבום שכולו שמש והרהורים מול הים הרגוע.
THE WEEKND / Thursday /
קשה להגדיר אם זה היפ הופ או דאב-סטפ או וואטאבר, אבל למה בכלל להגדיר אם מונח בפניך אלבום מבריק של יוצר גאון שמצליח פשוט לרגש ולמתוח עוד גבולות מוסיקליים.
TUNE-YARDS / W H O K I L L /
מריל גרבוס באלבום שכולו הברקה. דגש על "Bizness", אחד השירים הכי טובים של השנה ובכלל.
TWIN SISTER / In Heaven /
צ'ילווייב, דיסקו, דרים פופ ועוד תופינים באלבום שכולו כיף.
WOODKID / Iron EP /
במאי קליפים שמחליט להוציא אלבום ומצליח בשיר אחד ואי.פי מוצלח פשוט לשבור את הלב ולרגש עד מוות.
להורדת כל השירים!
