לאחרונה אני מוצא את עצמי מדבר ללא הרף על חמלה ונחמה.
אם זה בהקשר של דמויות ספרותיות שנולדו בראשיהם של חבריי ואם בשם בית הקפה שאני משלם את שכר עובדיו בישיבות מרובות במקום. זה גם יכול להיות בהקשר של רכילויות עוקצניות כלפי כל מיני דמויות ברנז'איות שלא אמור להיות לי איכפת מהן אבל עדיין איכפת לי, וגם בהקשר האישי שלי עם עצמי, או עם הסובבים אותי.
למרות ששפת האם שלי היא לא עברית, צמד המילים הללו והרגש הנצור בתוכן הרגישו לי מאז ומתמיד כמו מילים שנולדתי איתן, ואולי אפילו המילים הראשונות שעלו על שפתיי בתור תינוק. אבל אני יודע שלא כך היה. הרי לקח לי כמה חודשים קשים ללמוד עברית תקנית, והמילים האלו הגיעו מאוחר יותר, רק בתקופה שבה למדתי מילים שמביעות רגש ולא מילים טכניות כמו "קוראים לי דויד" ו - "כמה זה עולה?"
אצלי, חמלה ונחמה הם מושגים שבאים לידי ביטוי במוסיקה .
בין אם אני מרגיש אותן בזמן שאני מקשיב לשירים ובין אם אני צורב ומקדיש את אותם שירים לאנשים שחשובים לי בדרך זו או אחרת. אבל האם אני מבין את המושגים האלו ומביע אותם במציאות היומיומית שלי שאינה קשורה ישירות למוסיקה? האם כולנו עושים את זה מפעם לפעם?
נראה לי שהגיע הזמן לעגל לדמויות בחיים שלנו, קרובות כרחוקות, את הפינות החדות. לחמול עליהן ולתת להן לנשום. לא למות. לראות את מה שמעבר לשטחיות ולקצוות החדים שלמראית העין דוקרים אותנו - אבל הם בעצם רק לשם הגנה עצמית. ואחרי שעשינו זאת גם למלא כמה חורים שלנו בגוף בקצת חמלה ונחמה.
הפוסט הזה כולו קאברים מנחמים ומלאי חמלה למקור שלהם.
1.
Ryan Adams
Wonderwall (Oasis Cover)
(taken from "Love is Hell" /// 2004)
השיר המקורי של אואזיס ליווה אותי בגיל 11 בכל בוקר לפני היציאה לבית ספר. באותה תקופה, השיר נטחן עד כדי כך שאפילו על MTV הוא נמאס. כעשור אחרי שמעתי את הקאבר המדהים הזה שפשוט העמיד את השיר ההוא במערומיו ושבר את ליבו. לי הוא הרגיש כמו בעיטה כואבת בבטן. נדירים הפעמים שקאבר יכול לעמוד בפני עצמו ללא קשר למקור. אבל הפעם זה קורה כאן.
2.
Cat Power
Wild Is The Wind (Nina Simone Cover)
(taken from "The Covers Record" /// 2000)
ללא ספק, רוחה של נינה סימון מרחפת מעל הבלוג שלי וגם מעל הקאבר היפהפה הזה מאלבום הקאברים הראשון והמושלם של קאט. באחד הראיונות איתה היא סיפרה שאת הקאבר היא עשתה מתוך מחשבה גם על הביצוע האדיר של נינה וגם הביצוע היותר מלוכלך וקורע לב של דיויד בואי, שבעצמו עשה את הקאבר אחרי שפגש את נינה והתאהב בה לחלוטין.
3.
Russian Red
Girls Just Want To Have Fun (Cyndi Lauper Cover)
(taken from "I Love Your Glasses" /// 2008)
גילוי נאות: אני מתרגש מהשיר הזה בכל פעם מחדש. כלומר, מהמקור כמובן. אין שיר יותר טוב ממנו שיוציא ממני את הילדה שרק רוצה לעשות כיף, והקאבר הזה מוכיח שוב איך אפשר להפוך כל שיר פופ שמח לשיר מדמם על שברון לב וכל מה שצריך זה גיטרה (ראו ערך: Travis מפרקים אותנו לגורמים עם הביצוע הקורע לב לבריטני).
4.
Faultline feat. Michael Stipe
Greenfields (The Brothers Four cover)
(taken from "Your Love Means Everything" /// 2002)
הקאבר הזה לשיר משנות ה-60 יצא על אחד האלבומים הכי יפים שיצאו בעשור שעבר וכמעט אף אחד לא מכיר.
Faultline הוא בעצם David Kosten (שהפיק בין השאר את Bat for Lashes).
באלבום הזה, השני שלו, הוא אירח את הסולן של הפליימינג ליפס, כריס מרטין, שנייה לפני שקולדפליי הפכו למה שהם הפכו, ומייקל סטייפ שמתארח בקאבר הזה. לולא שמו של סטייפ היה מופיע בכותרת, היה מאוד קשה לזהות אותו כסולן של R.E.M.
השילוב בין שכבת המנגינה החללית והאלקטרונית לבין הגיטרה וקולו של סטייפ משכיחים לגמרי את העובדה שהמקור של השיר הזה מסתובב לו בעולם בביצוע שכולו רביעייה אמריקאית שיצרה מעין המנון שישכיח מהאמריקאים את צרות היומיום שלהם, למרות שהמילים שלו מדברות על געגועים לעבר טוב יותר ויפה יותר.
