Pearl's Record Collection #02

Lamb - Lamb

1996

הרגע הזה שבו מגלים את האלבום הזה הוא רגע משנה חיים. השילוב בין הטריפ הופ, דראם אנד בייס, המילים והקול הלא אנושי והמנחם של Lou Rhodes פשוט מצליח לעצור את החיים לרגע ולתת נחת למי שמאזין לו.
גיליתי אותי שנים אחרי יציאתו המקורית דרך השיר "Gorecki" שהזדחל לו לאחת מרצועות השידור הלילות בMTV. זה היה רגע שבו הבנאליות עצרה מלכת והדמעות פשוט השתחררו. כמה יופי בשיר אהבה אחד.

לאמב הם בעצם Andy Barlow ו-Lou Rhodes שהגיעו ממנצ'סטר ממש בשיאו של מה שנקרא גל הטריפ הופ. עד היום יש ויכוח האם הם באמת היו טריפ הופיים והאם הטריפ הופ בכלל היה קיים או שזה היה סתם שם שהודבק לכמה הרכבים ע"י מגזין שחיפש לתייג ז'אנרים בשנות ה90 הורסטיליות.
אחרי 4 אלבומים טובים יותר ופחות, תיוגם בעל כורחם תחת ז'אנר אחר ושנוא כמו הצ'יל אאוט, התפרקות ואיחוד מחדש עם אלבום שיצא השנה בשם "5" שמצליח לרגש אבל לא משחזר את ההתפעלות הראשונית שחוויתי איתם. האלבום הזה עדיין נמצא על המדף שלי ששייך לכל אותם אלבומים שמידי פעם באים לנחם אותי ותת לי שעה וקצת של שקט נפשי מלווה בסערת רגשות מוצדקת.


Lamb - Gorecki by Angkor
הנה גם הגירסה המדהימה של ניקול קידמן מ"מולאן רוג'" של באז לורמן כאן.

להורדה

הפרעות קשב וריכוז

אני סובל מהפרעות קשב וריכוז אקזיסטנציאליים. מצד אחד רצון לא להתגמש מול החיים ומצד שני רצון לציית לכל החוקים הנלווים.

מנסה להיזכר מתי בעצם איבדתי את הרצון לקפוץ מצוק לצוק ולא להביט אחורה ואיך תוך כדי איבדתי גם את אמונתי המלאה בסמליות שבכל צעד קטן שלי?

לאחרונה יש בי רצון או יותר נכון צורך לנעול את כולי בתוך קובייה. מה שפעם היה אוויר צח נחשב היום לנוזל כימי דחוס ומחניק וכל הפרחים שהיו מדברים אליי פעם, נראים היום יפים מידי מכדי שאתקיים לצידם בנחת.

אני מבטיח לעצמי לא לירוק לתוך הבאר שאני שותה ממנה אבל זכותי לעשות כך אם אני חי בתוך הבאר כבר די הרבה זמן.

לכל התימהוניים שתוהים בחוץ אם קראתי את כל ספרות העידן החדש והאם זה עזר לי, התשובה היא כן. רק לא עד הסוף. אפשר לטעון שזו בדיוק הבעיה שלי אבל אני מעדיף להשאיר את הסוף שלי פתוח, לכל צרה. ולא, זה לא עזר. תודה שדאגתם.

אני אוהב לחשוב שאני בשנות ספירת המלאי שלי. שוקד על ספירות ושקילות של אהבות, של געגועים, של חיים ומוות וכל החלומות שבאמצע. הפסדים מול רווחים. אז אי אפשר להאשים אותי על ההתנתקות החד צדדית שלי וההתחברות לריק שבתוכי, ככה יותר קל לי לשמוע את הפעימות הכוזבות של ליבי האמיתי ולהיות רגוע שהחיים שם, מחוץ לבאר, עדיין ממשיכים ממש כמו כאן בפנים.

אולי מישהו עוד יבוא לדלות אותי עם דלי.

1.

Right

Slowly (Home)

 (taken from "Slowly (Home) Ep" /// 2011)

כמו דבק השיר הזה נדבק אלי. מאז שגיליתי אותו לפני כשבוע הוא פשוט הולך איתי לכל מקום. מלווה אותי בימים האפרפרים והמאוד לא תל אביביים בזמן האחרון. לא שאני מתלונן כמובן כי קצת אירופה סגרירית ושיר כזה פשוט נועדו להיות יחד.

אני בעצם צריך להודות למישהו בשם לאון פלדמן. כי בחיפושיי אחריו בפייסבוק נתקלתי בתמונתו של הסולן היפה בעל אותו השם כשבידיו מיקרופון, מה שתמיד מעורר בי סקרנות מוסיקלית. תוך שנייה גיליתי שיש לו להקה בקנדה וזה הסינגל הראשון מתוך אלבום שהולך להגיע.

הנה רגעים קטנים של אושר בחסות פייסבוק.

2.

SolarSolar

Left To Right

 (taken from "Secrets and Orchids EP" /// 2010)

עוד מציאה מרגשת שקשה לי לתאר במילים כמה זה יפה ובאיזה מקומות זה נוגע בי. בכל הפצעים המגלידים ובאלו מהעבר שכבר הגלידו אך השאירו את סימנים.

השיר לקוח מהאי.פי של בני הזוג האלו שכנראה הושפעו יותר מהכול מגולדפראפ ובטח ייקח זמן עד האלבום המלא אבל אני מצפה בכיליון עיניים.

3.

Lamb

Wise Enough

 (taken from "5" /// 2011)

05/05/11. בתאריך הזה הובטח שאקבל את האלבום החדש של לאמב. מהדורה מיוחדת וממוספרת עם שני דיסקים, ספר בכריכה קשה ופוסטר עם השם שלי עליו (בין עוד 2800 שמות). זה אכן קרה והשמעת הבכורה הייתה בדרכינו, חברתי הטובה ביותר ואני, לירושלים. היא בשביל להתחיל לשנות את חייה ואני סתם כדי להתמודד עם פחדיי מההר הקדוש הזה.

האלבום לא שונה מכל מה שהם עשו בעבר אולי רק קצת פחות מרגש מפאת חוסר גורם ההפתעה והראשוניות לנוכח קולה של לו רודס המהממת ואנדי בארלו והמנגינות הטריפ-הופיות שלו. אבל הרגש עדיין שם ולא מתווכחים עם אלילים נצחיים.

אז אני עדיין מפחד מההר הקדוש והחברה הכי טובה שהיא גם סוג של שומר הראש שלי מול החיים האלו קיבלה את תשובתה והיא הולכת לשנות את חייה מה שגורם לי לבכות מגאווה. אז מעכשיו האלבום הזה יהיה הפסקול שלנו בתקווה שגם אנחנו נהיה חכמים מספיק. מתישהו.

4.

Oh Land

Perfection

 (taken from "Oh Land" /// 2011)

האלבום השני שלה נחת לא מזמן בעולם הווירטואלי. אחד היפים ובקלות עומד ליד החדש של סיה וליקה לי מינוס קמפיין היח"צ המאסיבי שיש לשנייה. האלבום הראשון נגע בשלמות אבל היה קצת לא נגיש למי שאוהב את הזמרות המוזרות שלו קצת יותר פופיות. האלבום החדש כבר לוקח אותה למקום פופי אלקטרוני אבל הקול השמיימי והמלודיות המרגשות עדיין שם.

5.

Sóley

Theater Island

 (taken from "Theater Island" /// 2010)

גילוי לא כל כך מפתיע: באיסלנד יש מוסיקה מדהימה. אני נדהם בכל פעם כשמתווספת לי עוד מוסיקאית משם כמו זאת, Sóley Stefánsdóttir בת ה-23 (שהיא גם חלק מקולקטיב האינדי Seabear) שבכלל התחילה ללמוד פסנתר והלחנה ורק לאחרונה גילתה שהיא יכולה גם לשיר. זה הרי משהו כל כך נפוץ להיות מפוצצת כישרון.

אבל אם נשים את הקנאה בצד יהיה אפשר להנות מהאי.פי הקצר, הקולע והמושלם שלה. זה ברור כשמש איסלנדית מאיפה הבחורה הגיעה אבל למי שמצפה לקור וקרח יופתע לקבל דווקא חום ומעט אזכור של Cat Power.

6.

Alexander

Truth

 (taken from "Alexander" /// 2011)

אסיים עם שיר שלקוח מאלבום שעוד יגרום לכולנו להתהלך ברחובות תל אביב הסיזיפית עם חיוך מטופש מרוח על כל הפרצוף. לא הכול דמעות ועצב פה...

לא מזמן גיליתי את Edward Sharpe and The Magnetic Zeros שעשו לי געגועים לדבנדרה ברנהארט וימיו היפים ואז גיליתי שהסולן Alexander Ebert עומד להוציא אלבום מה שגרם לי לתהות אם גם בסולו הוא ילך למקומות שבהם השמש מבקרת הרבה ולא התאכזבתי.

האלבום כולו והשיר הזה במיוחד פשוט מגדירים מחדש מה זה להיות שמח תוך כדי תנועה ביום יום אפרורי.

זה מזכיר קצת את בוב דילן וקצת את פול סיימון ועוד כל מיני להקות שטופות שמש ובעיקר זה פשוט מעלה חיוך דבילי.

להורדת כל השירים

מוסיקה והחיים החדשים

מסתבר שבלי מוסיקה אני רק חצי בן אדם.

לא מזמן מצאתי את התשובה לכמה ארגזים בן אדם צריך כדי לארוז את חייו?

בערך כעשרה ועוד כמה שקיות זבל כתומות ומכוערות עד כאב. אפילו את האהבה הצלחתי לארוז בצלופן מבריק ומרשרש.

אבל מה שהכי מעציב אותי זה שכל המוסיקה שלי, תקליטים על גבי דיסקים, שתפסו יותר ארגזים מכל השאר פשוט מונחים שם. סגורים ומנותקים מהקשרם הטבעי. ארוזים בארגזים חומים ופשוטים. עטופים במסקנטייפ אטום.

הם כנראה מנסים כל הזמן הזה לקרוא לי לעזרה או לפחות לבקש לצאת לנשום קצת אוויר סמיך של עשן סיגריות. מחכים שברוב אהבה אסדר אותם על מדפים יפים בחיים החדשים שלי. הבטחתי להם שזה הדבר הראשון שאעשה.

פתאום אני מבין כמה אני מתגעגע. כמה אני חצי שלם והבנאליות מתבקשת.

כנראה כשאתה יושב על ארגזים שממתינים לחיים חדשים, משהו בך עוצר ודומם. "זה זמני"  אני לוחש לארגזים המסודרים כמגדל שעומד ליפול ובדרך אני בעצם גם לוחש לעצמי.

"יחי החיים החדשים שבדרך..."

1.

Nils Petter Molvær feat. Sidsel Endresen
Merciful 1

 (taken from "Solid Ether" /// 2000)

סידסל היא אחת הזמרות שהכי מרגשות אותי. היא בטח תבוא לשיר בחתונה שלי או בהלוויה, תלוי במצב הרוח. אבל עד אז היא פשוט תמשיך לרגש אותי. הקטע הזה לקוח מאחד מאלבומי הג'אז הכי יפים בעולם, וגם אחד המיוחדים והיוצאי דופן שבהם.

כשחבר הכיר לי אותו זה נראה לי מוזר שבלייבל יחסית "בוגר" ומשעמם לפרקים כמו ECM החליטו להוציא אלבום ג'אז שמתבסס על אלקטרוניות קיצונית עם מוטיבים של ג'אנגל בצירוף ג'אז מודרני שגם בלי מילים פשוט יצא ועטף אותי באנרגיות חדשות. נילס פטר מולבייר הוא חצוצרן נורווגי שמאז הגילוי אני עוקב אחריו בקנאות וכל פעם מופתע מחדש.

שיתוף הפעולה בשני חלקים הזה עם סידסל הוא תמצית היופי של האלבומים שלו. מצד אחד נדחף לך לתוך הסדר היומיומי ומצד שני נותן לך אוויר לנשימה עם שיר קצר שהוא בעצם שירה על בדידות, רחמנות, אהבה ולב שבור.

2.

James Blake

Wilhelms Scream

(taken from "James Blake" /// 2011)

אז מה עם כל העולם נמצא בדיונים סוערים על האלבום השלם של ג'יימס בלייק? חלק טוענים שזו יצירת מופת וחלק מערערים על כך. אני בכל מקרה מאוהב בו כבר מהקאבר המושלם שהוא עשה לFeist-.

זה כל כך אלבום שלא יכל לצאת בשום עידן אחר. לא רק בגלל איכויותיו האלקטרוניות המתקדמות אלא בגלל הניסוח המדויק של הבדידות בעידן המודרני. הבחור הצעיר מידי הזה שר שירים שנכתבו מחר על היום והרכיב מהם אלבום שכולו השלמה עם החיים המודרניים שבהם ה"אני" נמצא באמצע בעל כורחו ומוטלת עליו חובת ההוכחה בעולם שרץ קדימה מהר מידי, חזק מידי בזמן שרק בא לך רק לעצור ולהביט באהבה אחת בעיניים.

שלמות.

3.

The XX

Infinity

(taken from "XX" /// 2009)

חברתי הטובה שתחייה תהתה לאחרונה למה עוד לא צירפתי שיר של ה-XX עד עכשיו. הפנתי אותה לקאבר של גורליאז לשיר שלהם וזה עדיין לא סיפק אותה. האמת היא שהיא צודקת. מאז שההרכב הזה יצא שמרתי אותם בתיקיית ההורדות שלי עקב יותר מידי הייפ מסביבם. רק אחרי כמה חודשים החלטתי להקשיב ואז התאהבתי לחלוטין. יש בהם משהו על זמני שזאת סיבה טובה לאהוב הרכב למרות כל ההייפ שבעולם. וכשהשירים מלטפים אותך מצד אחד ואז דוקרים אותך מהצד השני אז בכלל קשה לעמוד בפניהם. אני נכנעתי מזמן...

4.

Giana Factory

Bloody Game

(taken from "Bloody Game EP" /// 2009)

האי.פי הזה לא יצא כמה שבועות מהלופ שהוא נתקע בו אצלי. האלבום המעולה שלהם חווה חוויה דומה אבל אף שיר ממנו לא ריגש אותי כמו זה. מצד אחד יש בו משהו שמח אבל מתחת לכל הביטים מסתתר לו ליין גיטרה מכאיב ומילים חותכות בוריד. כל זה רק כדי לראות אם אמצא את עצמי זורם בדם שלהם, או להפך.

5.

Bat For Lashes

Prescilla

(taken from "Fur and Gold" /// 2006)

נטשה קן שהיא בט פור לשס היא בחורה מוזרה. כלומר מספיק מוזרה כדי שאתאהב בה. בזמן שהאלבום האחרון שלה לא נדבק אלי או לבגדים שלי, האלבום הראשון שלה נדבק אלי כמו ריח סיגריות חזק שבכל פעם מזכיר לי לילה שבו גיליתי את היופי.

6.

CocoRosie

R.I.P. Burn Face

(taken from "Grey Oceans" /// 2010)

אני לא אשכח את היום שבו שמעתי את האחיות המשוגעות האלו. עם הזמן ובאופן טבעי התרגלתי אליהן ממש כמו בכל זוגיות נורמלית עד שהגיע האלבום האחרון שלהן. הצחיק אותי שהן ניסו לחקות את קאנייה ווסט באלבומו היפה "808s & Heartbreak" ואז פתאום הבנתי שהן היו הכי רציניות. זה כל כך יפה. כל כך הן ועדיין כל כך לא. צועדות קדימה ולוקחות את המלודיות הילדותיות שלהן צעד אחד קדימה לעבר שירי ערש לילדים חולמניים.

7.

Titiyo

Crystal Clear Mud

(taken from "Hidden" /// 2008)

עד היום אני מתקשה להאמין שהשיר הזה שלקוח מאלבום כל כך יפה שייך לאותה בחורה שהתחילה את הקריירה שלה כבר בסוף האייטיז, אחראית ללהיט האם.טי.וי "Come Along" ובדרך גם אחות למחצה של ננה שרי האלמותית. כנראה שלא במקרה השיר הזה מזכיר לי קצת את אנני לנוקס. ככה זה עם השבדיות לאחרונה (עיינו ערך: רובין) שמתחברות למפיקים אלקטרוניים מוכשרים ומוצאות את דרכן המוסיקלית החדשה והמרגשת רחוק מהקונצזוס הדורסני.

ממש כמו עם רובין גם באלבום הזה יש הפקות של Kleerup מה ששידרג את הבחורה הזאת לחלוטין והשאיר אותי, ובתקווה שעכשיו גם אתכם, עם אלבום שמדגדג את כל הנימים בגוף.

8.

Iamamiwhoami

Y

(taken from "To Whom It May Concern EP" /// 2010)

גילוי נאות: אם בלילה מסויים, מתישהו בחודש שעבר, לא הייתי מורעב וגורר חבר טוב למוזס (כן-כן!) כנראה שלא הייתי מגלה את השיר הזה. לפחות לא בזמן הנכון לי.

אז תוך כדי ישיבה באותו מקום שהיה אמור לספק את הרעב שלי הצלחתי גם לספק את הרעב המוסיקלי שלי למשהו שישמוט את האדמה מתחת לרגליי ויחזיק אותי באוזניים אך ורק בכוח הצליל. מסתבר שהאחראים למוסיקה במקומות שכאלה מידי פעם אוהבים להשתעשע ובין גאגא לבריטני גם שמים איזה שיר שומט אדמה שכזה.

הפרוייקט הזה שנקרא Iamamiwhoami הוא פרוייקט מוסיקה ומולטימדיה של כמה אנשים שבראשם עומדת בחורה די חנונית שעונה לשם ג'ונה לי. קשה להסביר את הפרוייקט וכמה שהוא יפה אז פשוט כנסו לעמוד היו טיוב שלהם ותגלו את הקליפים בהמשכים שנוצרו עבור כל השירים שלהם וצורת ההפצה הגאונית שלהם שלא נכנעת לתכתיבים ישנים.

9.

Lamb

She Walks (snowed-in-mix)

 (taken from "5" /// 2011)

כמה כיף לגלות שהרכב הטריפ הופ האהוב עליי עומד להוציא אלבום חדש אחרי שנים של פירוק ושתיקה. עוד יותר כיף לחזור לימים שבהם היית מחכה למשלוח בדואר שיביא איתו דיסק חדש שמחכה כבר להתנגן היישר לתוך הלב ולהשתלב בחיים. זה באמת לא קרה כבר יותר מידי זמן...

הנה טעימה ממנו שהגיעה אליי למייל מיד עם הרכישה המוקדמת של האלבום באינטרנט. אם ככה זה הולך להישמע אז אני כבר מרים ידיים, מתיישב על הספה שאין לי ומחכה להם שינערו לי קצת את האבק מעל הלב.

10.

Nils Petter Molvær feat. Sidsel Endresen
Merciful 2

 (taken from "Solid Ether" /// 2000)

אסיים עם החלק השני של השיתוף פעולה של נילס וסידסל.

כי אחרי כל הצלילים, האלקטרוניקה, הרגשות כל מה שצריך זה קול אחד מצמרר, פנסתר אחד ומשפט סיום שאומר הכל בדיוק כמו שהוא לא אומר דבר:

"אתה משאיר רק הד, כמו רכבות שלנצח ימשיכו לעזוב את התחנה."

להורדת כל השירים

פסקול של סדקים

יום שישי בצהריים.

אדמומיות חמימה מלטפת את השדרה בדרכי להטביע את הרעב שלי באוכל מהיר, לא משנה איזה אוכל, העיקר שינחם אותי ואת החור בפנים שנפער.

בשנייה שאני יוצא למה שאני קורא היער הקטן והאישי שלי שמרוכז במטר על מטר בכניסה לבנייני, ששם למיטב ידיעתי חיים מכשפות וקוסמים שנלחמים בטוב וברע, אני מחליט להוריד את המשקפיים החשוכים כדי שהעיניים שלי ישטפו את עצמן באור לא מסונן, ושהמראות שמולן לא יעברו שינויים קיצוניים בדרכם פנימה. אחרי הכול, לא כל מה שנראה זהב הוא באמת זהב.

ואז, כשרגלי הימנית דורכת בשדרה שבה רק עם כניסת השבת כל הזרים נהיים משפחה אחת, מחזה מרהיב שנשכח ממני חובט בי בחוזקה. אנשים בעשרות, מחייכים באצילות, ישובים על פיסות של בדים על דשא סינטטי נוגסים בכריכים ופחמימות ובין נגיסה לנגיסה מפטפטים ללא היכר. העיר הזאת השתנתה ללא היכר אבל הכבוד  לצהרי שישי עדיין עומד על קנו. הזמן היחידי לשכוח מהבלי ימי החול ולחייך גם אם בא לבכות, גם אם בא להפסיק לחלום ולעזוב...

ואני מבין שחודשים לא יצאתי אל האור. לא ישבתי, לא נגסתי, לא פטפטתי ובטח שלא חייכתי באצילות. על השלם שבחיי התחילו להופיע סדקים ואני מפחד להישבר אז אני מנסה להתעטף בצעיף ולנסות להחזיק מעמד, מוגן לכאורה בין ארבע קירותיי הסדוקים ממילא.

אני רוצה לכתוב דברים טובים. כאלה שהיו וכאלה שיבואו, ואני לא מצליח להקיש את המילים. מחפש בתוכי נוסחאות של אושר. משפטים אמיתיים על הרצון לראות את האור מבין הסדקים, ואני לא מצליח. כמה כבר בן אדם יכול להתעטף במוסיקה יפה כמה שלא תהיה? כמה כבר בן אדם יכול להיות ציני כלפי אלה שרואים את האור ומבפנים לקנא? כמה כבר אפשר לחפור כדי למצוא את הכוח שבפנים כשאתה משוכנע שאין כוח כזה כמו שאין נפט מתחת לבניין?

אני בורח הביתה כשבידיי שקית של נחמה. חולף על פני המכשפות והקוסמים שבטח דואגים לי ומתחבא בסוף גרם המדרגות, בין ארבעה הקירות. רק אחרי שאני פותח את השקית אני מזכיר לעצמי ששכחתי לקנות קצת חמלה עצמית ושממחר אני חייב לקנות כזו, אפילו במנות קטנות, עד שאראה את האור מבין הסדקים המתקלפים.

* הפוסט הזה שונה קצת מקודמיו. הוא מונח בפניכם כפסקול שלם של רגעים שלמים וסדוקים וכולו מורכב מקולות מרגשים, צלילים כובשים וכלים חיים לצד כלים שמחשבים יצרו במלוא הרגש. זהו פסקול לסצינות שמעולם לא נכתבו לסרט שמעולם לא צולם. אולי יום אחד זה יקרה...

1.

Cortney Tidwell

Don´t Let Stars Keep Us Tangled Up

 (taken from "Don´t Let Stars Keep Us Tangled Up" /// 2006)

השיר הזה פשוט עוטף  בשמיכה של כוכבים. שילוב מדהים בין מסתורין ושמימיות שמתפתח לסערת רגשות עצומה שתיגמר בטוב אחרי שהיא תשטוף את כולנו.

יש זמרות שהעובדה שהן לא התפרסמו ושהאלבום שלהן לא מתנגן בכל בית היא מאוד עצובה. האלבום היפיפה הזה שומר בתוכו בסודי סודות יהלומים של ממש.

2.

Kleerup feat. Lykke Li

Until We Bleed

(taken from "Kleerup" /// 2008)

המחשבה הרווחת היא שמוסיקה אלקטרונית וקצבית יכולה רק להרקיד. זו היא טעות מיסודה. שילוב נכון של מרכיבים מסוימים יכול ליצור עצב עצום ששט לו בין ביטים אלקטרוניים ומתפוצץ לנו בפרצוף והדמעות מצטרפות לחגיגה בין אם בזמן שרוקדים או בזמן שסתם מעשנים סיגריה מול חלון מוכה גשם. השיר הזה תקוע לי בראש כבר שנתיים. הקול של ליקה והמוסיקה של קליראפ פשוט מהפנטים. יש לקליראפ יכולת לעבוד עם קולות נשיים ולתת להם רקע של ביטים ותזמורת סינמטית (ראו ערך: Robyn).

3.

Massive Attack

Paradise Circus

(taken from "Heligoland" /// 2010)

כמה שאהבתי את מאסיב אטאק. חייב להודות שהאלבום הקאמבק שלהם מהשנה די חלף לי ליד האוזן בלי להשאיר עקבות. אבל השיר הזה... הדבר המדהים הזה כן נשאר לי בראש וכנראה יישאר שם עוד שנים רבות. הפסנתר, מחיאות הכפיים, הקול של הופ סנדובל המדהימה ומעל להכול הרוח המאסיב אטאקית. שלמות שמחליקה בגרון ישר ללב.

4.

The Irrepressibles

In This Shirt

(taken from "Mirror Mirror" /// 2010)

יש שירים שקשה לתאר במילים. הם ממלאים אותך בכמות בלתי מוגבלת של רגשות שאפילו מיליון מילים ומיליארד תווים לא יוכלו להעביר את הסערות שמתחוללות בפנים כשהשיר הזה מתחיל להתנגן. חברי, רועי רז, שלח לי הודעה ללונדון וביקש שאביא איתי את האלבום שלהם כשאחזור לארץ. בזמן הזה אני התאהבתי בשיר וכחודש אחרי החזרה רועי פירסם קליפ שהוא ביים לצלילי השיר הזה. פתאום הוא הצליח לתאר את כל היופי ולצייר את הסערה בלי להשתמש במילה אחת. הנה השלמות.

5.

Sigur Rós

Svefn-g-englar

(taken from "Ágætis byrjun" /// 1999)

מור, חברת הילדות שלי, התאהבה באלבום הזה מיד אבל לי זה לקח זמן להבין את המרקמים, הקולות וקירות הרעש. כמעט עשור שלם לקח לי להבין את היופי שמסתתר מתחת לשכבות של רעש מתוזמר היטב. היום אני מבין את הרוח הקרה אך המחממת שנושבת מהאלבום האלוהי הזה. כמה נחמה אפשר למצוא בין צליליו.

 

6.

Bjork

All is Full of Love (Funkstörung remix)

(taken from "Additional Productions" /// 1999)

לאט-לאט אני חוזר לזרועותיהם של צלילים אלקטרוניים כמעט ולא מובנים. קוראים לזה גליץ'. ההרכב הגרמני הזה עשה את זה הכי טוב בזמנו, בייחוד עם הרמיקס המושלם הזה לאחד משירי האהבה היפים בתבל.

7.

Styrofoam

Forever, You Said Forever

(taken from "I'm What's There To Show That Something's Missing" /// 2003)

אני אוהב מוסיקה שגורמת לי לדמיין סצינה לא קיימת בסרט שעוד לא צולם כשברקע יש קטע מוסיקלי ספציפי. סטיירופואם לקח את זה צעד אחד קדימה ושתל סצינה מומצאת מסרט שמעולם לא צולם לתוך קטע אלקטרוני שהוא כולו שברון לב ודרמה עזה.

8.

Jon Hopkins

Vessel

 (taken from "Insides" /// 2009)

ג'ון הופקינס הוא תגלית חדשה שלי ואני מאוהב לחלוטין. זה עוד קטע לפסקול של סרט לא קיים שאולי יקום לתחייה מתישהו. גם היום, עשור אחרי שהתחלתי להקשיב לסגנון הזה אני עדיין מתפלא מקטעים כאלו שמשלבים בצורה מופתית בין ביטים קשים ומכאיבים לרוך ועדינות של כלים חיים ומביאים אותי לכדי דמעות...

9.

Nils Frahm & Anne Miller

 Journey For A Traveller

(taken from "7fingers" /// 2010)

עוד תגלית חדשה ועוד סרט שלא נכתב... שילוב של פסנתר וכלי קשת. שני צלילים שמוציאים ממני את מרב הרגש באופן מוחלט ותכליתי.

10.

Lamb

Gorecki

(taken from "Lamb" /// 1996)

זה ההרכב הכי אהוב עליי בעולם. הקול של Lou Rhodes וההפקה של Andy Barlow יוצרים יחד עולם מופלא שעל ברכיו גדלתי ומעולם לא הפסקתי להתרגש מהם. לפני כמה ימים קיבלתי בשורה משמחת, ההרכב המושלם הזה שהתפרק ב2004 חוזר עם סיבוב הופעות מלא ואלבום חדש בשם "5" שיצא בתחילת 2011. אתם יכולים להבין איזו התרגשות אחזה בי למשמע הבשורות. כאילו אוחדתי מחדש עם משפחה אובדת.

השיר הזה לקוח מהאלבום הראשון והמופתי שלהם ויסלחו לי אנשים אבל מבחינתי הוא אחד משירי האהבה הכי גדולים, מדהימים וכואבים שאי פעם נכתבו ובוצעו. עוד שיר שקשה לתאר אותו או לפרט את סך מרכיביו שגורמים להתעלות שכזאת. אז אני אפילו לא אנסה...

" If I should die this very moment
I wouldn't fear
for I've never known completeness
like being here
wrapped in the warmth of you
loving every breath of you
still my heart this moment
oh it might burst

could we stay right here
till the end of time until the earth stops turning
wanna love you until the seas run dry
I've found the one I've waited for "

 

להורדת כל השירים