סה"כ צפיות בדף

‏הצגת רשומות עם תוויות הדרה לוין ארדי. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות הדרה לוין ארדי. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 2 בפברואר 2012

פוסט אורח : הדרה לוין ארדי

צילום: דויד פרל

“ In the deep of a good song is my home
And I'm coming and going along,
coming and going alone “
(from GOOD SONG)

היה רגע שהפסקתי להקשיב למוסיקה. שהשפע והקלות הבלתי נסבלת שבה ניתן להקליט טראקים, הגזימו את עצמם לדעת, והקהו את רגישותי. השתעממתי ממסיבות העיר. הבלבול בין נצנצים לניצוצות שיבש לרגע את דעתי. גם עוד דברים שהעסיקו אותי, כמו "צדק" ו"משפט" בישראל, שברו לרגע את ליבי. אפילו חשבתי (לרגע) ללמוד משפטים, רק כדי לצעוק צעקות יותר מושכלות, ולחדד את הטרמינולוגיה של מה שמפריע לי, כי כשניסיתי, מעל במות שונות, לבטא את צלקות מעמדי הסוציו-אקונומי המתעתע, הרגשתי שאיש לא שמע. אפילו המחאה החברתית לא התעניינה בי. אבל כל הזמן, כל הזמן היה חוט עצב (מלשון עצבים) עקשן ונרעד, שפשוט לא ויתר. בעל כורחי, לא ויתר. התיישב על הפסנתר, ושר משהו. לעיתים קרובות זו לא הייתי אני, אלא צל צילי, בת רוח כלשהי, שהתיישבה במקומי ובדמותי. זו היתה התקופה שיצאתי בהופעת מחאה נגד עצמי, ונגד סייד קשוע, ידידי, והלכתי לבדוק אם מים גנובים באמת שווים יותר. אמרתי לעצמי כל הזמן, "שמרי נפשך, נפשך שימרי, שמרי נפשך, שער ראשך". ואכן, שמרתי על שער ראשי. בכל אופן, כל אותו הזמן חיפשתי מה שפעם אהבתי בפשטות ובביטחון, שירים יפים. לא נצנצים, אלא ניצוצות. לא אתלטיקה ואקרובוטיקה, לא סולמות ונחשים, לא קרקס ראווה, לא פירוטכניקה. לא למי יש הכי גדול. אלא למי יש הכי שווה. כי שירים יפים, זה מה שאני אוהבת. וזה מה שאני אוהבת לעשות. מבחינתי, הכל מתחיל ונגמר בשיר יפה. שם ביתי. שם אני באה והולכת.


TRUE LOVE –הסינגל החדש, והראשון לעצמאותי, שזה עתה התחדשה עליי.


אהבת אמת, שמענו עליה. אהבת אמת זה צרות צרורות. אני לא יודעת מי המציא אותה. אבל אני מכירה את השמועות עליה. השיר הזה מפריך את כל השמועות אודות אהבת אמת, בשתי דקות ממוקדות של אהבת אמת צרוחה. לא תיכננתי להוציא את השיר הזה כסינגל. לא כ"כ מהר, בכל אופן. (הקלטתנו רק אותו לפני שבועיים). זה שיר שהולך איתי זמן מה, והוא נועד עד כה רק להופעות חיות,  למתופף מזדמן שאוהב לאלתר ולגיטריסט בנזונה. בחיים לא עשיתי עליו חזרות עם הרכב. אבל הופעתי איתו לא מעט. אדם ג'יימס, הבן שלי, הוא זה ששלף דוקא את השיר זה, ובחר בו מכל השירים, להיות הסינגל הנבחר, ואור לבאות. הוא גם מיסמר את השיר בשניות. קלט לחלוטין את הליבה שלו. הגרוב. ההמונד.כל הבלוז הזה. כמה שעות, והשיר תוקתק. בהופעות הוא שיר שלא נגמר. יכול להימשך שעות  (עם המתופף והגיטריסט והיין הנכונים).  אבל אדם ג'יימס עשה אותו למה שהוא באמת, שתי דקות וארבע שניות של אהבת אמת צרופה. רן שריג ודנה ספקטור, מאחוריכם J


1.
Marvin Gaye
 Let's Get It On
 (taken from “Let's Get It On" /// 1973)

מארווין גאיי הוא הראשון שלי. המיתולוגי שלי. בגללו אני אוהבת מוסיקה, וככה אני אוהבת אותה. כוסית. שחורה. נשמה יתרה. מזיעה. צורחת לשמיים. ועל פיה ישק דבר.



2.
Hedwig and the Angry Inch
Midnight Radio
 (taken from “Hedwig and the Angry Inch” /// 1999/2001)

זהו רק קטע מתוך הסרט המוסיקאלי היקר ביותר לליבי, סרט שהזדהיתי איתו עד דק, סרט שהוא חתיכת כאב מתמשך, מרגש, ומרומם רוח. אתם יודעים איך זה, כשלוחצים חזק על נקודת הכאב, כבר לא חשים בו. כל מה שלא העזתם לשאול על מוסיקה, אהבה, אמנות, מיניות, קנאת יוצרים, יצירה, הצלחה. כאב. ויופי. הסרט הזה הוא אני. אם כי אני מקווה שאני אשתנה.



3.
Van Morrison
Crazy Love
 (taken from “Moondance” /// 1970)

אחד מכותבי השירים הטובים בעולם, שכל הזמן אני באה והולכת ממנו. משורר אירי חכם. הקול שלו גומר אותי. הוא השחור הלבן.



4.
Ryan Adams
Come Pick Me Up
 (taken from "Heartbreaker" /// 2000)

לא הייתי שורדת את העתיד, בלי שידעתי שהבן-זמננו הזה ילווה אותי עוד הרבה זמן, ואני מחכה לדעת מה הדבר החדש שלו, וגם מה יש לו להגיד בכלל. מרגיע אותי שהוא בסביבה. שאני יכולה להמשיך לעשות מה שאני עושה. הוא לא מנסה להרשים את העתיד, ועושה את הדבר הכי נקי, הוא מתמצת את כל כשרון התועפות שלו לכדי שירים יפים. פשוט שירים יפים. כמו שאני אוהבת. גם אם לא תמיד אני אוהבת




להצטרפות לרשימת תפוצה, עדכונים, הזמנת הופעות וכו: hadaranews@gmail.com

יום חמישי, 19 בינואר 2012

כסה אותי2# [ COVER ME#2 [ live

מנגינה עפה באוויר וקול רודף אחריה, שניהם בלתי נפרדים כמו שהם נפרדים. ואז מגיע הרגע שבו הקול משיג את המנגינה ושניהם מתנפצים על האוזן שצמאה לקצת צמרמורת. בעיניי ובאוזניי אין שני להרגשה הזאת.
אני עומד בחלל אלמוני ומחכה שהקול הראשון ישיג את המנגינה שלו וכשזה קורה כל הדאגות נעלמות ואני נשאר לבד בוהה בהתפוצצות כל הרגשות ממש מול עיניי.

באלאנס, גיטרה, פסנתר, כבלים סוררים וכיסא פסנתר שהלך לו לאיבוד. זמרות שאני כל אוהב ומעריך מתחילות להגיע אחת אחרי השנייה לגמרי ממושמעות ללוח זמנים שהגיתי וכל אחת בתורה יוצרת זיקוקים שמתנפצים באוזניי ופתאום אני מרגיש קצת יותר שייך לעולם. מעניין אם הן מודעות לזה? בא לי להשאר קהל של איש אחד מול כל הזיקוקים האלו.

ואז הקול האחרון משיג את מנגינתו האחרונה ויש דממה קטנה מיד אחרי שהם מתפוצצים ומתפוגגים באוויר ויש מחיאות כפיים עמומות באוזניים שלי ואני נשאר לי ככה לבד לצד כמה וכמה עשרות אנשים ומבין שאין דבר טוב יותר מלהאמין במוסיקה ולהתרוצץ יומם וליל בשביל לחזות במנגינות יפות וקולות מרגשים מוצאים אהבה ממש מול אוזניי.

כמעט שנה עברה בין ערב ה"COVER ME" הקודם לזה אבל היה שווה לחכות.
תודה מיוחדת למוסיקאיות המדהימות ולזיקוקים שלהן: רוני אלטר, עינב ג'קסון כהן, הדרה לוין ארדי, מיכל גבע, נועה בנתור, מעיין הירשביין, רותם אור, גלי אלון ואן שטרייכמן.
תודה לתום זואילי על הצילום של האירוע ושל הפוסטר ולבן ורונה-פולסקי על העיצוב.
תודה גם לדני קינן על הסאונד.
ותודה גם ל"שפגאט" וכל האנשים המהממים שם שגרמו לי לחזור ולעשות את הערב הזה.

הנה לכם ההקלטה של כל השירים. תעשו לעצמכם טובה ורוצו לחקור ולרכוש את האלבומים של הזמרות המדהימות שהשתתפו בערב הזה :-)
 
עיצוב: בן ורונה-פולסקי





















 כל התמונות צולמו ע"י תום זואילי

גלי אלון > www.myspace.com/galialon 
הדרה לוין ארדי > www.hadara.co.il > www.facebook.com/hadaramusic 
נועה בנתור > www.myspace.com/noabentor 
עינב ג'קסון כהן > www.einavjackson.com 
רוני אלטר > www.facebook.com/ronialter 

יום שני, 28 במרץ 2011

כסה אותי [ COVER ME [ live

לפעמים יש צורך להתרחק כדי להתגעגע. ככה אני עם המוסיקה שמסביבי.
ועכשיו אחרי שהגעגועים בתוכי גאו וגעשו אני חוזר. כי מצאתי לעצמי ולאהבה שלי בית חדש שיכיל אותי ואת המוסיקה שלי.
עכשיו יש זמן לנחת. קצת חשבון נפש עם הרעש שבתוכי ועם הרעש שבחוץ.
יש זמן להתקרב לכל מי שאהבתי ולא מצאתי זמן לומר להם את זה במילים.
הזדמנות להיזכר בחלומות ישנים, לחשוב איך נראים הדרכים שמובילות אותי לשם ולגזום את העשבים השוטים שקמו לתחייה וכיסו אותן.
אנשים כועסים שאני עצוב ואני רק מוצא את עצמי מסביר שככה אני ואחרי קצת שקט גם אני אסער ואתפוצץ שוב אבל עכשיו אני צריך שקט ומוסיקה במינון הנכון.

זה מחזיר אותי לבין קירותיו של בר הלייקה ז"ל ולערב שבו הגשמתי חלום קטן.
היה מדהים לראות במה קטנה שנבנתה ברגע האחרון מארחת עליה זמרים וזמרות שאני כל כך אוהב בערב שכולו מוסיקה מדהימה וקאברים שוברי לב.
עם כל ההתרגשות שלי והלחץ שהייתי שרוי בו (כולל מחלה לקינוח) מצאתי את עצמי נשטף על ידי הקולות שעל הבמה שמולי ומצאתי, לראשונה מזה הרבה זמן, קצת נחת.
אז בחיל וברעדה אני מגיש לכם כאן את ההופעה במלואה. לכל מי שהיה והתרגש כמוני ולכל מי שרוצה להתרגש כאילו זאת הפעם הראשונה בחייו.

תודה ענקית לכל אחת ואחד שעלו והציפו את המקום בקולות המדהימים שלכם, במנגינות המלטפות ובקאברים המושלמים:
חמי בן דוד, הדרה לוין ארדי, מעיין סימונה, רוני אלטר, אליוט, ענת אסתר חיטמן, שירלי קונס, גלי אלון, עידו רצון, שרון טובה לוי ואלברט סופר.
תודה מיוחדת לפז גלזר על ההופעה ועל הניהול המוסיקלי.
ותודה לתום זאוילי על הצילום של הפוסטר, בן ורונה-פולסקי על העיצוב, רותם אבי-טל על צילום ההופעה ולדניאל קינן הסאונדמן.

ותודה לכם שאתם אוהבים מוסיקה למרות ובגלל הכל.

צילום: רותם אבי-טל
COVER ME. [live]
10 Musicians 10 Covers
06.03.2011 @ LAIKA BAR
Tel Aviv

חמי בן דוד - דברים שרציתי לשכוח
Chemi Ben David - I'm Like A Bird (Nelly Furtado Cover)
מעיין סימונה - כל פעם קצת
Maayan Simona - Here Comes The Rain Again (Annie Lennox Cover)
Anat Ester Hitman - You
Anat Ester Hitman - Rolling In The Deep (Adele Cover)
Paz Glazer feat. Sharon Tova Levi - Breathing You
פז גלזר - שיר שינה הדדי (קאבר למיקה קרני/יהודה עמיחי)
שירלי קונס - סירה
שירלי קונס ואלברט סופר - כשראיתי את פנייך לראשונה (קאבר רוברטה פלאק)
עידו רצון - אוניות
Ido Ratson - Unravel (Bjork Cover)
גלי אלון - כמו מחדש
Galli Allon - Too Shy To Say (Stevie Wonder Cover)
רוני אלטר - נמרים
Roni Alter - Kiss Me Again (Jessica Lea Mayfield Cover)
הדרה לוין ארדי - את לי לילה (קאבר לבועז שרעבי)
Hadara Levin Areddy - Wig In A Box (Hedwig and the Angry Inch)
Ellyott - In The Morning
Ellyott - Day By Day (Regina Cover)




for more info and music:





יום שני, 8 בנובמבר 2010

מהגר מוסיקלי

אני מתגעגע. כל הזמן מתגעגע. כמו איש זקן שחייו מאחוריו והוא נתקף בפרצי נוסטלגיה פתאומיים.
מתגעגע לימים שלא הייתי בהם בכלל. תקופות שהשאירו סימניהן על הבניינים. לשיחות שהתנהלו אז בין מרפסות, בעת תליית כביסה. טלפוני חוגה. אהבות גדולות וטרגיות. שעות מתות שבהן העיר לא שועטת קדימה ולא אחורה. תקופה שבה יכולנו לעמוד ככה באמצע הרחוב ולהישבר.

אין יותר גרוע מלהתגעגע למשהו שאני לא יכול לשים עליו את האצבע. אין מידות או הגדרות במקרה של געגוע מטושטש. אבל כן יש לו ריח וצליל וחום שעוטף אותך לקמצוץ שנייה ואז נוטש, ופוער בך חור.
שנים אני מנסה להסביר לאנשים שאני מתגעגע. מהלך לי בסהרוריות בעיר שהיא לא באמת שלי ומתגעגע לנקודה מטושטשת בעברי או אולי בעתידי. לא בטוח שאצליח להסביר את עצמי כאן. בשביל זה יש את השירים שידברו במקומי.

לא נולדתי בארץ. את העברית רכשתי בכמה שקלים בסוף 1993. חודשיים-שלושה ושכחתי את שפת אמי, הארמנית. או בעצם את שפת אבי. במשך שנים התגאיתי בעובדה שהטרנספורמציה כל כך הצליחה, שאני כבר חושב וחולם בעברית. רק בעברית. היום אני יודע – אני חושב וחולם בעברית, אבל אני עדיין מרגיש בארמנית. שם הכל הרבה יותר קיצוני ודרמטי, יותר מתגעגע ומכלה, יותר מזכיר לי את בית אימי ואבי, או לפחות מה שהצלחתי לזכור בתוספת גימורים מדמיוני העשיר.

עכשיו הגעגוע מתחיל להתבהר.


1.
רוני אלטר
עירומה
(כיס אוויר /// 2010)



את רוני הכרתי דרך ההרכב "מטרופולין", אישית הכרתי אותה כשעבדתי בחנות "אובססיה" שם שיתפנו אחד את השנייה באובססיה שלנו לפרטי וינטאג' ולמוסיקה. מהרגע שהיא סיפרה לי שהיא עובדת על אלבום בכורה כבר דמיינתי לעצמי איך אני קורע את הניילון שעוטף את הדיסק ומתאהב. זה קרה לפני כמה חודשים, אחרי שנתיים של ציפייה, וזה היה יותר ממה שדמיינתי. אלבום חורף ששר בעברית. החורף שלה הוא חורף ישראלי כזה שגשום וקר בו אך לעיתים מתגנבות להן קרני שמש חמימות שמזכירות לי בכל פעם שמעבר לעצב ולקור יש ניצנים של התחלות חדשות שמחכות לצמוח. מיותר לציין שעכשיו אני כבר לגמרי מאוהב.



2.
דניאלה ספקטור
ארובות ואוטובוסים
(דניאלה ספקטור /// 2009)



אני חושב ששמעתי את השיר הזה בלופ אינסופי ואני בטוח שהלכתי לאיבוד בעולם שציירה דניאלה כאן. כמו השיר אז גם האלבום כולו הצליח לעצור לי את החיים לכמה רגעים. המוסיקה והקול שלה לוקחים אותי רחוק ורק העברית שבפיה משאיר אותי נטוע כאן במרפסת תל אביבית דהוייה ולדמיין שהעולמות האלו קיימים גם כאן לידי.



3.
צח דרורי
שדה חיטה
)כיוון הרוח /// 2010)



האלבום הזה הוא סוג של התגלות מושלמת. שמעתי עליו במקרה דרך איזו ביקורת משתפכת ומצאתי את עצמי צולל לתוך השיר הזה שצח שר בעצמו בקול מבויש ומפוחד על עולם שנשבר ומתפרק וכל זה עטוף באלקטרוניקה עדינה והמון יופי. בתור אחד שעבד עם אביתר בנאי אפשר לשמוע את הדמיון ואת ההקשר לאלבום המיוחד של אביתר "שיר טיול". מדהים לשמוע את השיר הזה בין כותלי תל אביב כי זה מרגיש מנותק ומחובר בו זמנית מהעכשיו והכאן...



4.
מאיה מרון
סרטים מצויירים
(כנפיים שבורות – פסקול הסרט /// 2002)



אחד השירים הכי אהובים עליי וגם אחד מהמכאיבים ביותר. השיר לקוח מהפסקול של "כנפיים שבורות" שכתב אבי בללי מ"נקמת הטרקטור". והסצינה שבו מאיה מרון שרה אותו ונשברת מכובד הגעגועים והכאב שבשיר הם מהרגעים הכי מדהימים ועדינים בקולנוע הישראלי מה שנחקק בראשי ולעולם לא אשכח את הרגע שבו כל הרגשות שלי זוקקו לרגש אחד שכילה אותי ועדיין עושה זאת בכל שמיעה.



5.
הדרה לוין ארדי
בואי אראה לך את סוף העולם מקרוב
(This Is A True Story/The Rough Cut /// 2004)



כמה יופי מסתתר בקול של הדרה. היחידה שיכולה לספר סיפור שיכור ולהראות לי את סוף העולם מקרוב מבלי שאשרף מהסוף המתוק-מר הזה. היחידה שיכולה ללטף אותי ואיכשהו עדיין להיכנס לי מתחת לורידים ולהודיע לי שהיא כאן כדי להישאר. השיר הזה שובר את ליבי ובו זמנית מחבר לי את החלקים ששנייה לפני עפו באוויר.
זאת גירסה מוקדמת של השיר (גירסה חדשה אפשר למצוא באלבום "כאילו אין מחר" – הראשון שלה שכולו בעברית). אבל אני תמיד אשמור אמונים להדרה המוקדמת יותר. הדרה השיכורה והעירומה בהפקה שניגנה "רק" לי הרבה לפני שרבים אחרים גילו אותה. אבל עד היום השירים שלה הם רקע ללב המדמם שלי וגם המחלים שלי. אבל בכל הקשור להדרה אני לא אובייקטיבי.

מוקדש לנטע רייך שיודעת איך לערוך את המילים שלי מבלי שאלך לאיבוד .



6.
קרני פוסטל
אהבה חדשה (קרני ואפרת ליד הפסנתר)
(חדר 4 /// 2009)



יש לי וידוי. קרני פוסטל היא האישה היחידה שהייתי שוכב איתה. היא, הצ'לו, הקול, הדרמטיות הנונשלנטית... כל זה ביחד תמיד גרם לי להיות מסוקרן מהדמות שלה. אני בטוח שליבי הפסיק לפעום ביום שראיתי אותה צועדת ברחוב שלי.
סדרת ההופעות שלה אם אפרת בן צור הן בין ההופעות הבודדות שגרמו לי להשתתק ולא לנסות להסתיר את הלחלוחיות בעיניי. הופעה נקייה ואינטימית. הכי קרובה ונוגעת בך ובו זמנית מודעת לנונשלנטיות של שתי הזמרות.
האלבום הזה הוא הכי קרוב להופעה ההיא – הוקלט כולו בלי פוסט פרודקשן. כולו אסטתיקה של שקט ופשטות עם דרמה גדולה מבעבעת מבפנים. ובלי האלקטרוניקה המזוהה עם קרני מימי "ביקיני" המעולים.
השיר הזה הוא אחד השירים הכי אהובים עליי ואחד הראשונים שהכרתי כשעליתי לארץ והמילים של אסף אמדורסקי מרגשים אותי עד מוות היום כמו גם אז.
מעין סגירת מעגל.