סה"כ צפיות בדף

יום חמישי, 29 בנובמבר 2012

Stars All Seem To Weep


אם היה כוח על שיכולתי לקבל זה היה הכוח לחזור לרגעים הראשונים, ממש השניות הראשונות, שבהם האוזן נפגשת עם הצליל הראשון של שיר שעומד להפוך את עולמך.

הפעם הראשונה שבה עשיתי היכרות עם הצליל והקול של בת' אורטון היתה דווקא בקולנוע, בסרט זניח של מדונה. השנה הייתה 2000 והייתי ילד בן 15 שחיפש באופן נואש השראה והיא הגיעה במנגינה של פחות מ60 שניות. ללא שאזאם בנמצא וללא אינטרנט מוצלח במיוחד הצלחתי איכשהו למצוא את רשימת השירים מהסרט ולחפש אחד-אחד עד שאמצא את מה שאני מבקש למצוא בדחיפות. מאז עברו כמעט 13 שנה ובזמן הזה פיתחתי יכולת מדהימה לזהות את קולה של בת' ממרחקים. מעטים האמנים שאני מעריץ כמו שהיינו מעריצים פעם אבל בת' היא עדיין אחת מהבודדות שאני מעריץ מינוס הפוסטר החתום מעל המיטה.
עד היום לא מצאתי זמרות כמוה. עומק הכתיבה והמעמקים שמהם הקול שלה מגיע. ההתקדמות האיטית שלה מאלקטרוני (שיתופי פעולה עם כמיקל בראדרז וויליאם אורביט) דרך פולקטרוניקה פואטית וכואבת (באלבומי הסולו הראשונים ששילבו בין מסורת הפולק לאלקטרוניקה שמיימית) ועד לפולק גיטרות ותזמורים של כלי מיתר שמציירים נופים פסקוליים בדרכים לא ידועות (באלבומים האחרונים שהאחרון שבהם והחדש הוא שלמות). ובעיקר הצניעות המוסיקלית שלה שנשארת בצידי הדרך ומקימה יסודות תוך כדי התעלמות מהייפ שסבב סביבה בניינטיז.
עכשיו, אחרי 4 אלבומים (פלוס אחד שיצא לפני כולם ורק ביפן) היא מוציאה את אלבומה החמישי "Sugaring Season" שהוא ללא ספק אחד האלבומים היפים שלה ואחד מאלבומי השנה שלי. ניגשתי לאלבום הזה בפחד גדול שמא אני לא אוהב אותו ושהוא יחלוף לידי כמו האלבום האחרון שלה מבלי להשאיר עקבות. כך האלבום שכב עטוף בניילון כמה ימים טובים עד שהואלתי בטובי לקרוע ממנו את הניילון, להפשיט אותו עד עירום אינטימי ולתת לו את כל ההזדמנויות תוך כדי קריאת מילות השירים, הקרדיטים והתודות – ממש כמו פעם. כמה הייתי מאושר לגלות שאני לגמרי שקוע בשירים, במילים, בצלילים ובקול הזה של בת' שקשה להסביר איך ולמה הוא גורם לי להרגיש כל כך בבית.

אז השאלה הגדולה היא למה אני חופר לכם על בת' אורטון כל כך. זה כי גיליתי שלא הרבה מכירים אותה. יש כאלה שפיספסו, כאלה שלא נתנו מספיק הזדמנות וכאלה שמעולם לא שמעו עליה. וגם כי אני טס לראות הופעה שלה בכנסייה קטנה בלונדון שזה כמו הגשמת חלום ילדות. אז הנה מיקסטייפ קטן של שירים של בת' שהפכו לפסקולי חיי. אולי עכשיו הם גם יהפכו לפסקול חייכם.


יום שבת, 10 בנובמבר 2012

פוסט אורח : אליוט


רוח גדולה של התרגשות עוברת עלי. אלבום חדש, שש שנים וחיים שלמים של עבודה מקופלים בו, כולו שלי, נולד.
חלק מהשירים בני חמש עשרה, חלקם בן שנה. את רוב הכלים אני מנגנת, אבל הרגעים בהם מצטרפים עינב ג'קסון כהן, יהוא ירון, רונה קינן, חיים אילפמן, רביד כחלני והסקסופוניסטית ההולנדית המופלאה לורין ואן דורנינק, הם המרגשים אותי ביותר.
לכבוד הופעת הבכורה אני מאושרת שדויד המקסים והבלתי נלאה מרשה לי להשמיע לכם כמה שירים שאני אוהבת ושצבעו את תהליך היצירה שלי בתקווה והשראה ושיר אחד שלי.
תהנו.

אליוט - I Look Like My Mother
(מילים ולחן: אליוט)


הנה משהו שלי, מהאלבום החדש. הייתה לי הזכות להקליט עם שלושה מהאהובים והמוכשרים שבמוסיקאים שחיים בינינו כאן:
עינב ג'קסון כהן- פסנתר
יהוא ירון- קונטרבס
רונה קינן- גיטרה חשמלית
אליוט- מילים,מנגינה, שירה, גיטרה אקוסטית, ומיקס

1.
Hundred Waters
Gather
 (taken from “Hundred Waters" /// 2012)


הרכב מופלא מפלורידה שאלבום הבכורה שלהם  יצא השנה. קשה להיות מרגשים וראשוניים גם יחד. ככה עושים את זה.

2.
King Crimson
Matte Kudasai
 (taken from “Discipline” /// 1981)


אחד השירים הכי אהובים עלי בכל תבל, ופירושו ביפנית: 'חכה/י לי'. קינג קרימזון היו להקת פרוג רוק מעולה מהסבנטיז, ושלא כמו מרבית בני דורם, הם המשיכו להיו מרגשים גם באייטיז. השיר הזה יצא ב-1981. למרבית הצער, רוברט פריפ הגאון שבעצם הוא קינג קרימזון, החליט השנה להפסיק לעשות מוסיקה בגלל סכסוך דרקוני מתמשך עם אחת מחברות התקליטים הגדולות

3.
Everything But The Girl
Tender Blue
 (taken from “Eden” /// 1984)

כשאומרים לי אנשים, המוסיקה שלך העבירה אותי תקופה קשה, אני יודעת בדיוק למה הם מתכוונים, כי התקליט הזה עשה אותו הדבר בשבילי. ב-1985 הייתי חיילת שחלמה על חופש, בעודי שומעת את האלבום הזה שוב ושוב

4.
Mary Gauthier
Falling Out of Love
 (taken from “Mercy Now” /// 2005)


שיר נפלא מ 2005 של אחת הזמרות-כותבות האהובות עלי בעולם כיום. 

עיצוב: אימרי קלמן
אליוט
בהופעת הבכורה עם
אלבום הסולו הראשון
ב"שפגאט לייב"
             
אורחת מיוחדת: עינב ג'קסון כהן
ה-DJ שאחרי: קוואמי (רדיו הקצה, kzradio.net)

הכניסה ללא תשלום!

13.11.12
יום שלישי
פתיחת דלתות: 21:00
ההופעה תתחיל ב: 21:45

שפגאט / נחלת בנימין 43 / תל אביב
בחסות בירה הייניקן

יום רביעי, 7 בנובמבר 2012

רק עוד קצת


אני לא אלאה אתכם בעצבות. גם לא בשאלות שעומדות באוויר כמו בלונים שעומדים להתפוצץ, החלטות שנשארו מרחפות באוויר. יש זמן, להכול יש זמן. עד שהזמן נגמר, נוזל מכל צדדיי. עד שמיותר כבר לישון. לא רוצים לישון, רוצים להשתגע אמר המשורר ולא ידע עד כמה שהוא התכוון לזה מילולית.

האושר מתדפק על הדלת אבל בצד השני עומד העצב בחלון ואיפה אימא שתבוא לבדוק כמה ריק הארון ואם יש צורך בפחד הדוחה הזה. כמה קל לטבוע במטאפורות במקום לכתוב מילה אחר מילה בכוונה מלאה ואמונה שלמה. לפוצץ את הבלונים.

השינה מזדחלת לתוכי. בטח מחר יהיה נעים יותר מבטיחים החזאים. הבלונים העצובים של היום הם הרי הבלונים השמחים של מחר, רק שיחזיקו מעמד באוויר המחניק הזה. רק עוד קצת.

יום שבת, 27 באוקטובר 2012

בחורף הזה הכול זמני


מנגינות מלטפות האחת את השנייה. בחורף הזה הכול זמני. האושר, הגשם, השירים, אתה ואני. משהו משתוקק מבפנים לצאת ולשיר בגשם אבל הדעה הצלולה רוצה להישאר יבשה. שלא נירטב ונתקרר, חלילה.

מעל כל הבניינים הגבוהים מונפים דגלים שלנו ורמקולים עצומים מנגנים שירים שרק אנחנו נבין. היום אתה תקלף אותי מהרצפה כדי לרוץ ברחובות ההומים ולצעוק שירים ומחר זה כבר אהיה אני זה שמקלף אותך מגגות של בניינים כדי שתשיר לנו את השיר שלנו. עד שנירדם, עד שנטפטף על כולם.

האהבה הזאת חזקה כמו שהיא חלשה. שום דבר לא יציל אותנו כשיום הדין יתקרב אבל עד אז אפשר להתמסר למנגינות האחד של השני. כאן הכול זמני, כאן הכול חזק יותר מסך חלקינו.

יום רביעי, 17 באוקטובר 2012

פסקולים


שמחת חיים נמדדת בדרך כלל על ידי מכלול הרגעים הטובים שעושים אותנו מאושרים פר דקה ביום ולפי הכמות הכוללת המצטברת בסופו של דבר. אני מודד את שמחת החיים שלי אך ורק לפי מוסיקה מלנכולית והכמות המצטברת שלה באוזניי. כמובן שלפעמים אני גם נותן לרגעים מאושרים להשתלט עליי אבל העיקר כאן זה הרי המוסיקה.

פעם היה לי חשוב לתת לכל רגע בחיי את הפסקול הפרטי שלו. שירים הסתדרו בראשי לפי קטגוריות של רגעי עצב ושמחה. האחד לפרידות כואבות והשני לשיחות קשות עם סוף אופטימי. היו גם שירים שהתאימו לשיחות האלו שלא נגמרות טוב. היו שירים להתאהבות, שירים לשיטוט ברחובות העיר, שירים לבדידות ושירים לשישי בבוקר באמצע האביב כשהכול כל כך מבטיח. מישהו פעם שאל אותי אם זה לא קשה לי הצורך האובססיבי הזה לתת לפסקול להגדיר את הרגע והאם זה לא קצת כמו לחיות בסרט או לפחות לרצות לחיות בסרט כזה? לא הייתה לי תשובה. הייתי עסוק בלהקשיב לשיר שהתנגן ברקע ונבחר בקפידה רגשית ורגשנית.

היום אני כבר לא בוחר פסקולים, הם בוחרים אותי. היופי שברגעים בהם שיר מסוים מחפש אותך בתוך קהל של אלפי אנשים ומוצא אותך רק כדי להיות שם לצידך ברגע מסוים. מעניין אם ההאנשה שאני עושה לשירים היא נסלחת על ידי רוב האנשים?

אז שמחת החיים שלי, עכשיו אני מבין ויודע, נמדדת לפי כמות השירים העצובים שעוטפים אותי. לא מזמן אפילו יצא ספר שמדבר רק על זה – אנציקלופדיה למוסיקה עצובה בשם "This Will End in Tears: The Miserabilist Guide to Music" שכתב אדם ברנט האוטלינג. לשאלה של אור זר אביב (שאחראי גם לבלוג הנהדר "אור בזויות") בראיון ל"הארץ" על כך שיש דעה שהאזנה למוסיקה עצובה גורמת לנו לשקוע עוד יותר עמוק בייאוש ובצער. אז מדוע אנחנו עושים לעצמנו את זה, כלומר מאזינים למוסיקה עצובה אדם ברנט האוטלינג ענה:

"יש מעט מאוד מחקר בנושא, אבל ידוע לנו היום שמוסיקה אמוציונלית יוצרת שינויים
בהפרשת הדופמין במוח, בדומה לשימוש בסמים מסוימים, לקיום יחסי מין, אכילת מתוקים
ועוד. דבר נוסף, וזה לא משהו שנבדק מדעית אלא פשוט הגיוני, הוא שלמוסיקה עצובה
אנו נוטים להאזין הרבה במצבים אינטימיים, כשאנחנו לבדנו. לכן נוצר קשר מיוחד
והדוק בין המאזין לשיר. כשאנחנו במצב של עצב, ייאוש או צער, ייצור מוגבר של
דופמין יכול לעזור לנו לצאת מזה, לרפא את עצמנו בעזרת שירים עצובים".

עכשיו הכול ברור לי. עכשיו אימא שלי תוכל להירגע סוף סוף מהבן המלנכולי שלה.

1. אני מת על הקול של שרה אסברינג שעומדת מאחורי "El Perro Del Mar". קול שמשלב בין שמחה ומלנכוליה באותה הברה. באלבום החדש שלה היא נגנסת לטרטוריות יותר אלקטרוניות וקצביות, עניין של זמן עד שימקססו לה כמה שירים מובילים באלבום וכולנו נוכל לרקוד לצליליהם. 2. גם לויקטוריה ברגסמן יש קול מדהים ומלאכי. לפני כמה שנים היא הוציאה אלבום קונספט שכולו הוקלט בפקיסטן בעזרת נגנים מקומיים ובהשראת כל מה שמסביב. לדעתי זה היה אלבום מוצלח יותר מהחדש שהקונספט שלו הוא הוואי, בעיקר כי אני לא מת על הצליל הטרופי הזה. אבל השיר הזה מתמצת את כל האלבום לשיר עילאי ויפייפה אחד. 3. כמעט ושכחתי את ההרכב המהמם הזה מסקרמנטו שהוציאו בשנה שעברה אלבום מופתי ויפיפה. כל מה שצריך זה רק לשקוע ולהקשיב. 4. את Laetitia Sadier אני אוהב עוד מתקופת סטריאו לאב ואלבום הבכורה שלה היה מדהים בעיניי ועכשיו יש כבר אלבום חדש, הרבה יותר בוגר ועגול בעיניי. מלא ברגעים יפים, כואבים ומלאי תקווה. 5. אלבום הבכורה של Bat for Lashes גרם לי להתאהב בה אבל האלבום השני שלה די הרחיק אותי עם הגותיות והרוחנית האפלולית שלו. אבל עכשיו כשהאלבום החדש שלה דלף אפשר להבין שגם היא הבינה את זה בעצמה. האלבום הרבה יותר מתחבר לראשון שלה והוא הרבה יותר אלקטרוני ומרווח ופשוט יפייפה. 6. כבר הרבה זמן שאני רוצה לשתף אתכם בשיר הזה של Frank Ocean מהאלבום הבכורה הרשמי שלו (לא כולל זה שיצא בשנה שעברה) והמושלם שלו. מושלם בלי הגזמה לחלוטין. השיר הספציפי הזה שמתחבר אולי בראשי לאהבה שלי בבית מדבר על מה קורה כשדת מסויימת לא מאפשרת לך להיות מי שאתה ומביאה אותך לרדת על ברכייך. יש משהו כל כך יפה בשיר הזה ובפרנק אושן שמצליח לכתוב שיר כל כך יפה על ההתמודדות והמלחמה הפנימית שלו עם אהבה ודת. 7. שיר קטן ויפה של בחור די חדש שמופיע תחת שם בלתי אפשרי לחיפוש. 8. האלבום המלא של Nicholas Principe שהוא Port St. Willow הוא מאותם אלבומים קטנים שחולפים מתחת לרדאר אבל מי שמצליח לתפוס אותם יודע שהאלבום ישאר איתו לנצח. 9. Sobrenadar היא בעצם פאולה גרסיה הארגנטינאית שיוצרת שירים שהם פסקולים לרגעים לא קיימים ומעליהם מרחפים הקולות שלה שעוברים אפקטים, משוכפלים וכמעט ומסתתרים תחת הצלילים השמימיים. 10. פעם הייתי חולה על Lali Puna אבל איכשהו עם השנים התקדמתי לדברים אחרים והם נשארו מאחור ברגע. עכשיו יוצא להם אי.פי חדש שהוא סנונית לאלבום חדש ויש מצב שאני מתאהב שוב...

יום רביעי, 10 באוקטובר 2012

COVER ME#3

בכל פעם שהחיידק של COVER ME נכנס לי לראש אני שוכח כמה קשה להרים ערב כזה ואז בשנייה שבה אני שומע את הצליל ראשון יוצא אל האוויר ומיד אחריו קול מצמרר אז פתאום אני שוכח מכל הקושי ונזכר כמה שזה יפה. כמה שזה מרגש. כמה שזה נחוץ. מוסיקאים מכל צבעי קשת האינדי נפגשים על במה אחת כדי לעשות אהבה מוסיקלית עם שירים שלהם ושל אחרים.

גם הפעם זה לא היה קל וגם הפעם הכל נשכח ברגע שקאמי מלץ עלתה ועד שהגעתי לרונית רולנד שסיימה את הקאבר מי השלישי, כבר הייתי בעולם אחר. עולם מוסיקלי ושלם. בדרך עלו אחת אחרי השני: פלורה, דניאלה ספקטור ובן ספקטור, צביקה פורס, סיון טלמור, אלון עדר, אביגייל רוז, עינב ג'קסון כהן, מיכל גבע וחמי בן דוד. כל אחד בתורו העמיד על הבמה עולם שלם ומרגש של מוסיקה שלא צריכה לטייל רחוק מידי בכדי להגיע ללב של כל אחד ואחת שנכחו בערב הזה.

אז עכשיו הגיע הזמן לחלוק עם כל אלה שהיו ואלה שלא את מה שנשמע בערב הזה וגם להגיד כמה תודות.
קודם כל תודה לכל המוסיקאים והמוסיקאיות שהפכו לישות אחת מרגשת בערב הזה.
תודה גם לכל המוסיקאים שבאו וניגנו ופיזרו קסם על כולם: עידית מינצר, מיכה הרשליקביץ, רן דרום, בן ספקטור, אלעד כהן בונן, אסף חכימי ומיכל רולנד.
תודה לתמיר על הסאונד.
תודה לתום זואילי על צילום הפוסטר וצילום הערב. תודה לבן ורונה-פולסקי על העיצוב המרגש.
ותודה לעינב ג'קסון כהן שתרמה את גופה הענוג למדע המוסיקלי...
וכמובן תודה לכל צוות ה"שפגאט" ובמיוחד ליעל גל המהממת.
וכמובן תודה לכל אחד ואחת מכם שבאתם, הקשבתם וחלקתם איתי אהבה עצומה למוסיקה!

עכשיו תקשיבו לכל השירים המקוריים והקאברים והכי חשוב - אם אהבתם אז רוצו לרכוש לכם את האלבומים השלמים של המוסיקאים כדי להמשיך לתמוך ולהתרגש.


צילום: תום זואילי / עיצוב: בן ורונה-פולסקי
















כל התמונות צולמו על ידי תום זואילי

קאמי מלץ > soundcloud.com/kamimaltz
דניאלה ספקטור > danielaspector.bandcamp.com
צביקה פורס > tzvikaforce.bandcamp.com
סיון טלמור > sivantalmor.com
אלון עדר > aloneder.bandcamp.com
אביגייל רוז > www.facebook.com/avigailroz
עינב ג'קסון כהן > www.einavjackson.com
מיכל גבע > www.facebook.com/michal.geva
רונית רולנד > http://www.facebook.com/rollandronit



יום שני, 1 באוקטובר 2012

עצב שמח



בגשם הראשון אני מבין כמה התרחקתי מהעצב המוסיקלי שלי. קשה להיות חשוף ועצוב כשהשמש שורפת שדות של מלנכוליה ואף אחד לא מדבר על זה בחדשות. אז לקחתי קצת זמן של חופש ממוזג ודווקא לא התלוננתי על השמחה הטבעית שמגיעה עם הויטמין די. גם שמחה כמו עצב כבר מזמן הפכו למצרך נדיר שנסחר בשוק האפרפר.

עכשיו יש גשם ראשון והוא לא אירופאי אבל לפחות זה משהו. יש הרגשה של מתח באוויר שאפשר לחתוך עם מטרייה סגורה. זה מהימים האלו שיש מעלינו מלחמת איתנים בין הקיץ לחורף אז הנשימה עדיין כבדה והאוויר הקר עוד לא תוקף את הריאות ומנקה אותן מהבל הפה החם של הקיץ. וכולנו מחכים לשוויץ של העונות, הידוע בשמו הסתיו, שיבוא כבר להשקיט את כל המתח שבאוויר.

אפילו בקיץ המהביל ששרר כאן עדיין הצלחתי לדוג את כל העצב המוסיקלי האפשרי ואגרתי לימים השקטים. ימים שבהם השיטוט במחוזות עצובים נהיה נוח יותר. זו לא רומנטיקניזציה אלא עובדה קיימת. קל יותר לחיות בעצבות פילם נוארית בלי זיעה ניגרת במורד הגב. הכול נהיה בשחור לבן וכל הבוהק הקיצי נעלם ויש פתאום צורך קיומי פשוט לבכות ולהרטיב טוב-טוב מדרכות וכבישים משומנים ולהוריד את המים בשירותים המטאפוריים של היום-יום. ואני נשבע שזה עצב שמח וזה יקר מידי מכדי שנוותר עליו.

1. "Folo" הם הרכב ישראלי שהתגנב לי לאוזן והזכיר לי את ימי ה"MOGWAI" שלי. ימים פוסט-רוקיים ופולקיים שבבילד אפ גאוני גרמו ללב להתפוצץ, זה בדיוק מה שהחברה האלו עשו לי ואל תתנו להם לעבור לכם מתחת לאף בלי לשים לב. 2. Beth Orton אחראית לכמה מהרגעים המוסיקליים הכי מרגשים שהיו לי בחיים. היא התחילה מפולק-טרוניקה והגיעה לפני שש שנים לשלב שבו המוסיקה שלה כבר לא מסתמכת על ביטים אלקטרוניים אלא על כלים אורגניים והרכב חי. זה לא היה אלבום מדהים אבל היה קל לאהוב אותו. עכשיו יוצא אלבום חדש אחרי שש שנות המתנה, בעיקר שלי, ועכשיו קל להתאהב ולומר שזה אחד האלבומים היפים שיצאו לה. אלבום עשיר ורגיש ומעליו מרחף הקול האלוהי שלה. אז קניתי כרטיס טיסה לראות אותה שרה לי בלונדון... 3. זה כבר האלבום השני של Anna השוודית וזה אלבום דרמטי וכמעט כנסייתי וכיאה לשמו "Ceremony" הוא מלא בשירים שהם טקסים. 4. כבר דיברתי כאן על אחותה למחצה של שרלוט גינזבורג. עכשיו כשאלבום הבכורה שלה יצא אז אני יכול להודיע רשמית שאני מאוהב ואתם יכולים להבין איזו אחות אני מעדיף (ביחוד אחרי שהייתי נוכח בהופעה פושרת של שרלוט בלונדון). אלבום אישי ומכאיב שעוטף ומחמם כל נים ונים בגוף. 5. הנה שיר שנדבק אלי כבר זמן מה. שיר שכולו עצב וחורף ובעיקר שיר שישאר איתי עוד הרבה זמן כחלק מהפנתיאון החורפי הפרטי. 6. מודה שכשהסינגל הראשון מהאלבום החדש של Cat יצא אז לא נפלתי אבל היום, אחרי שכל האלבום והתוספות במהדורה המיוחדת התנגנו עשרות פעמים, אני יכול לומר ששוב היא הצליחה לרסק אותי. ממש כמו באלבומים הראשונים והמיוחדים שלה שהיה בהם משהו קר ויבש ומצד שני רגיש ומאפשר התאהבות. 7. היה לי קראש לא הגיוני על אלבומם השני של Dark Dark Dark. עכשיו זה ממשיך עם האלבום החדש והיפייפה שלהם. 8. גילוי פתאומי שמוביל לשמיעה רפפטיבית של האלבום החדש של Jonas Bonnetta הקנדי שהוא בעצם Evening Hymns. רק כשהגעתי למילים של השיר הזה הבנתי כמה דרמה מסתתרת מאחורי השקט הזה 9. בתור מישהו שמתגעגע לשירים הרומנטיים והלכאורה פשוטים של בל אנד סבסטיאן לא יכולתי להיות אדיש כששמעתי את האלבום החדש של Lavender Diamond האמריקאיים. אלבום שכולו שיר אהבה כמו פעם אבל לא באמת והכל מושר בקולה המדהים של Becky Stark. 10. דברים טובים קורים בקנדה. האלבום החדש של The Luyas הוא אוסף של שירים אישיים עם נגיעות אלקטרוניות וזה יפה עד מוות. 11. אז אחרי ש-Lucy Rose שבתה את ליבי עם השיר "Middle of the bed" אז לא היה לי ספק שאוהב אותה גם באלבום המלא שהתעכב כל הזמן. אז נכון שזה קצת מתקתק מידי ונכון שיש איכויות של לורה מרלינג אבל זה עדיין כנה, מרגש ושובר לב. 12. כמה יופי יכול להיות בשיר אחד? זה מתחיל בפסנתר הקלאסי בהתחלה ועובר ליופי הצרוף שבקולו של פטריק ומגיע לזיקוקים מוסיקליים מדהימים. עכשיו אפשר להתחיל את החורף...