במקום שנולדתי וגדלתי אסור היה להשתמש במושג יהודי. הפריבילגיה לחגוג בכל שנה שני חגים ניתן לי כילד ממקום של הסתרת סוד על מקורות ושורשים משפחתיים. מה שכמובן לא באמת הפריע לי אז, כל עוד קיבלתי פי שתיים יותר מתנות מכל ילד ממוצע אחר שלא היה באמתחתו סוד כזה או אחר.
אז אחרי שחגגנו בסתר את ראש השנה היהודי וניסינו להתמיד בהדלקת כל הנרות בחנוכייה המאולתרת הגיע היום לחגוג את חג המולד שנמתח והגיע לערב ראש השנה האזרחית שהייתה החגיגה האמיתית בכל שנה. כנראה כי לא התלווה אליה שום סוד כמוס.
ההתרגשות אוחזת בי היום כמו אז כשאני נזכר בעיר שתלתה על עצמה תכשיטים מנצנצים עשויים אלפי יהלומים של אורות וזיקוקים. השלג מעולם לא אכזב והקדים את הגעתו בכמה ימים כדי לכסות את כולנו בלובן שהבטיח רבות על פני כסותו התמימה והנאיבית. אימא התרוצצה בחנויות העיר כדי לרכוש במעט הכסף את מלוא התמורה, כך שהיה לנו בערב עצמו בננות ומנדרינות ושלל הפתעות. בזמן שאבא סיים את תפקידו ורכש עץ אשוח עצום מימדים וקישט אותו מבעוד מועד. כל השאר היו עסוקים ברכישת מתנות שיחכו לכולם ובעיקר לי ולשאר צעירי השבט מתחת לעץ באמתלה שנקראת סבא סנטה.
איך חיכיתי ליום הזה כל השנה. יום שבו כולנו היינו יחד מבטיחים אחד לשני שהשנה הבאה, החדשה יותר, תהיה השנה הכי טובה, הכי מגשימה, הכי מדהימה וללילה אחד כל ההבטחות האלו היו אמיתיות.
כחלק ממסורת של הכנסת אורחים הדלת תמיד נשארה פתוחה בערב הזה. והקור מעולם לא הפריע לחברים, קרובי המשפחה והאנשים השיכורים. כולם ללא יוצא מן הכלל היו לבושים במיטב של השנה, בונים הר של מעילים כבדים בדרכם לסלון המקושט ואני מתרוצץ ממקום למקום ומתרגש ממה שיקרה כשהשעון יראה חצות. הרגשתי שהשנה החדשה תלבש דמות אמיתית ותבוא לקחת את כולנו למקום שבו היא שומרת את כל ההבטחות והאיחולים לשנה החדשה שרק מחכות להתגשם.
בבוקר הייתי מתעורר לרעש של שמחה ואמי ששרה, ניגש לעץ האשוח ומתחיל במלאכת פתיחת המתנות שהופיעו מתחת לעץ כאילו משום מקום או כך לפחות רציתי להאמין. מתנות חומריות שנצרו בתוכן את ההבטחות לשנה החדשה.
לעיר החגיגית היה לוקח עוד יום יומיים כדי להירגע. השלג נרגע ונמס ולאט לאט הכול חזר לקדמותו. אפילו את התכשיטים העיר השילה מעליה. אך הדבר היחידי שנשאר בוער בכולם ובייחוד אצלי זו השנה החדשה וכל מה שגלום בה. ההבטחות שיתקיימו, החלומות שיתגשמו, האהבות שנאהב, המלחמות שננצח בהן. ההחלטות שנתחיל לראות את הטוב יותר, שנאהב את עצמנו ללא תנאים, שנראה את הסמליות שברחוב, שנרגיש מעבר לקיטש ושלא נשכח להתגעגע. למה שהיינו ומה שעוד נהיה.
עכשיו אני מתגעגע לשם ולאז אבל מחליט שהשנה הזאת, החדשה יותר תהיה השנה הכי טובה, הכי מגשימה, הכי מדהימה וללילה אחד כל ההבטחות האלו היו אמיתיות...
1.
Angus Stone
River
(taken from "No Man's Woman" /// 2008)
בארמניה חרב השנה האזרחית לא היה ממוסחר כמו בארצות הברית או אירופה לכן המוסיקה שהתנגנה שם הייתה בעיקר ברוסית או ארמנית. לתרבות הסילבסטר התוודעתי רק כשהגעתי לארץ וכך משנה לשנה צברתי שלל של מוסיקה שמוקדשת לשנה החדשה. אחד מהם זה של ג'וני מיטשל, אחת הזמרות האהובות עליי. הקאבר הזה הוא שלמות.
2.
Erlend Oye
Last Christmas
(taken from "Seasonal Greetings" /// 2002)
השיר הזה של WHAM! הוא דווקא בין הבודדים שהכרתי עוד שם. שיר כריסמסי לחלוטין שבתוכו מסתתר שיר אהבה הכי עצוב ומכאיב שיש. הביצוע הזה של ארלנד אוי (חצי מ-Kings Of Convenience האהובים עליי מאוד) מצליח עוד יותר להפשיט את השיר ולגרום לך לרצות שבשנה הזאת תהיה באמת מאוהב ולא סתם שבור לב.
3.
Low
Silent Night
(taken from "Christmas EP" /// 1999)
את הגרסה הזאת של LOW לאחד ממזמורי חג המולד הכי ידועים ועממיים שיש גיליתי דווקא לא מזמן ופשוט התאהבתי. גם את מזמורי חג המולד לא הכרתי בזמנו בייחוד כי באתי ממשפחה מאוד חילונית שחגגה לשם החגיגה יותר מאשר כחלק ממסורת שהייתה שם אך גולגלה בהמון אלכוהול ושמחה.
4.
Stina Nordenstam
Soon After Christmas
(taken from "Memories Of A Colour" /// 1993)
בסטינה אני מאוהב שנים. רק לפני כשנה גיליתי שפעם, בתחילת שנות התשעים, היא הוציאה אלבום שהסתתר לו ונבלע ושמעולם לא הכרתי. בתוכו מצאתי את השיר הזה שכולו שלג, שנה נגמרת וחדשה מתחילה והמון עצב.
5.
Ella Fitzgerald
The Secret of Christmas
(taken from "Ella Wishes You a Swinging Christmas" /// 1960)
היש צורך בלהסביר את אלה או את היופי שיש בשיר הזה שבטח אשמיע לילדיי כשאחגוג איתם את השנה החדשה, אחרי שחגגנו את ראש שנה ושילבנו בין החגים הנוצריים של אבי לבין החגים היהודיים של אמי...
6.
Alla Pugacheva
Мне Нравится (I Like When)
(taken from the movie "Ирония Судьбы, или С Легким Паром (Ironic Fate)" /// 1976)
השיר הזה זאת הילדות שלי במיטבה.
בכל ערב של ראש השנה האזרחית המשפחה הייתה מתאספת מול מסך הטלוויזיה, שנייה לפני תחילת החגיגות, וכולנו היינו צופים יחדיו בסרט ששמו "גורל אירוני" שהוקרן בכל שנה באותו היום ובאותה השעה. הסרט הזה מספר על אהבה שמתפתחת בין שני אנשים שגרים בשיכון קומוניסטי שנפגשים בעקבות תקריות מקריות וגורליות וכול זה קורה בערב השנה החדשה. דמות האישה בסרט לוקחת מידי פעם גיטרה ושרה וכיאה לזמנים ההם הפלייבק הוקלט על ידי זמרת אמיתית שבמקרה הייתה ועדיין אחת הזמרות האייקוניות ברוסיה – אלה פוגצ'ובה.
איכשהו זה תמיד מצליח לצבוט לי בכל המקומות הנכונים ולמרות שהמסורת הזאת נעלמה מחיי אין כמעט רגע שבו אני לא מתגעגע לנחת שהרגשתי בעודי יושב מול מסך הטלוויזיה ומתאהב בכל פעם מחדש יחד עם כל המשפחה והשנה החדשה שיורדת עלינו.
להורדת כל השירים
להורדת כל השירים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה