סה"כ צפיות בדף

יום רביעי, 22 בדצמבר 2010

פסקול של סדקים

יום שישי בצהריים.
אדמומיות חמימה מלטפת את השדרה בדרכי להטביע את הרעב שלי באוכל מהיר, לא משנה איזה אוכל, העיקר שינחם אותי ואת החור בפנים שנפער.
בשנייה שאני יוצא למה שאני קורא היער הקטן והאישי שלי שמרוכז במטר על מטר בכניסה לבנייני, ששם למיטב ידיעתי חיים מכשפות וקוסמים שנלחמים בטוב וברע, אני מחליט להוריד את המשקפיים החשוכים כדי שהעיניים שלי ישטפו את עצמן באור לא מסונן, ושהמראות שמולן לא יעברו שינויים קיצוניים בדרכם פנימה. אחרי הכול, לא כל מה שנראה זהב הוא באמת זהב.
ואז, כשרגלי הימנית דורכת בשדרה שבה רק עם כניסת השבת כל הזרים נהיים משפחה אחת, מחזה מרהיב שנשכח ממני חובט בי בחוזקה. אנשים בעשרות, מחייכים באצילות, ישובים על פיסות של בדים על דשא סינטטי נוגסים בכריכים ופחמימות ובין נגיסה לנגיסה מפטפטים ללא היכר. העיר הזאת השתנתה ללא היכר אבל הכבוד  לצהרי שישי עדיין עומד על קנו. הזמן היחידי לשכוח מהבלי ימי החול ולחייך גם אם בא לבכות, גם אם בא להפסיק לחלום ולעזוב...
ואני מבין שחודשים לא יצאתי אל האור. לא ישבתי, לא נגסתי, לא פטפטתי ובטח שלא חייכתי באצילות. על השלם שבחיי התחילו להופיע סדקים ואני מפחד להישבר אז אני מנסה להתעטף בצעיף ולנסות להחזיק מעמד, מוגן לכאורה בין ארבע קירותיי הסדוקים ממילא.
אני רוצה לכתוב דברים טובים. כאלה שהיו וכאלה שיבואו, ואני לא מצליח להקיש את המילים. מחפש בתוכי נוסחאות של אושר. משפטים אמיתיים על הרצון לראות את האור מבין הסדקים, ואני לא מצליח. כמה כבר בן אדם יכול להתעטף במוסיקה יפה כמה שלא תהיה? כמה כבר בן אדם יכול להיות ציני כלפי אלה שרואים את האור ומבפנים לקנא? כמה כבר אפשר לחפור כדי למצוא את הכוח שבפנים כשאתה משוכנע שאין כוח כזה כמו שאין נפט מתחת לבניין?
אני בורח הביתה כשבידיי שקית של נחמה. חולף על פני המכשפות והקוסמים שבטח דואגים לי ומתחבא בסוף גרם המדרגות, בין ארבעה הקירות. רק אחרי שאני פותח את השקית אני מזכיר לעצמי ששכחתי לקנות קצת חמלה עצמית ושממחר אני חייב לקנות כזו, אפילו במנות קטנות, עד שאראה את האור מבין הסדקים המתקלפים.

* הפוסט הזה שונה קצת מקודמיו. הוא מונח בפניכם כפסקול שלם של רגעים שלמים וסדוקים וכולו מורכב מקולות מרגשים, צלילים כובשים וכלים חיים לצד כלים שמחשבים יצרו במלוא הרגש. זהו פסקול לסצינות שמעולם לא נכתבו לסרט שמעולם לא צולם. אולי יום אחד זה יקרה...

1.
Cortney Tidwell
Don´t Let Stars Keep Us Tangled Up
 (taken from "Don´t Let Stars Keep Us Tangled Up" /// 2006)



השיר הזה פשוט עוטף  בשמיכה של כוכבים. שילוב מדהים בין מסתורין ושמימיות שמתפתח לסערת רגשות עצומה שתיגמר בטוב אחרי שהיא תשטוף את כולנו.
יש זמרות שהעובדה שהן לא התפרסמו ושהאלבום שלהן לא מתנגן בכל בית היא מאוד עצובה. האלבום היפיפה הזה שומר בתוכו בסודי סודות יהלומים של ממש.


2.
Kleerup feat. Lykke Li
Until We Bleed
(taken from "Kleerup" /// 2008)



המחשבה הרווחת היא שמוסיקה אלקטרונית וקצבית יכולה רק להרקיד. זו היא טעות מיסודה. שילוב נכון של מרכיבים מסוימים יכול ליצור עצב עצום ששט לו בין ביטים אלקטרוניים ומתפוצץ לנו בפרצוף והדמעות מצטרפות לחגיגה בין אם בזמן שרוקדים או בזמן שסתם מעשנים סיגריה מול חלון מוכה גשם. השיר הזה תקוע לי בראש כבר שנתיים. הקול של ליקה והמוסיקה של קליראפ פשוט מהפנטים. יש לקליראפ יכולת לעבוד עם קולות נשיים ולתת להם רקע של ביטים ותזמורת סינמטית (ראו ערך: Robyn).


3.
Massive Attack
Paradise Circus
(taken from "Heligoland" /// 2010)



כמה שאהבתי את מאסיב אטאק. חייב להודות שהאלבום הקאמבק שלהם מהשנה די חלף לי ליד האוזן בלי להשאיר עקבות. אבל השיר הזה... הדבר המדהים הזה כן נשאר לי בראש וכנראה יישאר שם עוד שנים רבות. הפסנתר, מחיאות הכפיים, הקול של הופ סנדובל המדהימה ומעל להכול הרוח המאסיב אטאקית. שלמות שמחליקה בגרון ישר ללב.


4.
The Irrepressibles
In This Shirt
(taken from "Mirror Mirror" /// 2010)



יש שירים שקשה לתאר במילים. הם ממלאים אותך בכמות בלתי מוגבלת של רגשות שאפילו מיליון מילים ומיליארד תווים לא יוכלו להעביר את הסערות שמתחוללות בפנים כשהשיר הזה מתחיל להתנגן. חברי, רועי רז, שלח לי הודעה ללונדון וביקש שאביא איתי את האלבום שלהם כשאחזור לארץ. בזמן הזה אני התאהבתי בשיר וכחודש אחרי החזרה רועי פירסם קליפ שהוא ביים לצלילי השיר הזה. פתאום הוא הצליח לתאר את כל היופי ולצייר את הסערה בלי להשתמש במילה אחת. הנה השלמות.


5.
Sigur Rós
Svefn-g-englar
(taken from "Ágætis byrjun" /// 1999)



מור, חברת הילדות שלי, התאהבה באלבום הזה מיד אבל לי זה לקח זמן להבין את המרקמים, הקולות וקירות הרעש. כמעט עשור שלם לקח לי להבין את היופי שמסתתר מתחת לשכבות של רעש מתוזמר היטב. היום אני מבין את הרוח הקרה אך המחממת שנושבת מהאלבום האלוהי הזה. כמה נחמה אפשר למצוא בין צליליו.

 
6.
Bjork
All is Full of Love (Funkstörung remix)
(taken from "Additional Productions" /// 1999)



לאט-לאט אני חוזר לזרועותיהם של צלילים אלקטרוניים כמעט ולא מובנים. קוראים לזה גליץ'. ההרכב הגרמני הזה עשה את זה הכי טוב בזמנו, בייחוד עם הרמיקס המושלם הזה לאחד משירי האהבה היפים בתבל.


7.
Styrofoam
Forever, You Said Forever
(taken from "I'm What's There To Show That Something's Missing" /// 2003)



אני אוהב מוסיקה שגורמת לי לדמיין סצינה לא קיימת בסרט שעוד לא צולם כשברקע יש קטע מוסיקלי ספציפי. סטיירופואם לקח את זה צעד אחד קדימה ושתל סצינה מומצאת מסרט שמעולם לא צולם לתוך קטע אלקטרוני שהוא כולו שברון לב ודרמה עזה.


8.
Jon Hopkins
Vessel
 (taken from "Insides" /// 2009)



ג'ון הופקינס הוא תגלית חדשה שלי ואני מאוהב לחלוטין. זה עוד קטע לפסקול של סרט לא קיים שאולי יקום לתחייה מתישהו. גם היום, עשור אחרי שהתחלתי להקשיב לסגנון הזה אני עדיין מתפלא מקטעים כאלו שמשלבים בצורה מופתית בין ביטים קשים ומכאיבים לרוך ועדינות של כלים חיים ומביאים אותי לכדי דמעות...


9.
Nils Frahm & Anne Miller
 Journey For A Traveller
(taken from "7fingers" /// 2010)



עוד תגלית חדשה ועוד סרט שלא נכתב... שילוב של פסנתר וכלי קשת. שני צלילים שמוציאים ממני את מרב הרגש באופן מוחלט ותכליתי.


10.
Lamb
Gorecki
(taken from "Lamb" /// 1996)



זה ההרכב הכי אהוב עליי בעולם. הקול של Lou Rhodes וההפקה של Andy Barlow יוצרים יחד עולם מופלא שעל ברכיו גדלתי ומעולם לא הפסקתי להתרגש מהם. לפני כמה ימים קיבלתי בשורה משמחת, ההרכב המושלם הזה שהתפרק ב2004 חוזר עם סיבוב הופעות מלא ואלבום חדש בשם "5" שיצא בתחילת 2011. אתם יכולים להבין איזו התרגשות אחזה בי למשמע הבשורות. כאילו אוחדתי מחדש עם משפחה אובדת.
השיר הזה לקוח מהאלבום הראשון והמופתי שלהם ויסלחו לי אנשים אבל מבחינתי הוא אחד משירי האהבה הכי גדולים, מדהימים וכואבים שאי פעם נכתבו ובוצעו. עוד שיר שקשה לתאר אותו או לפרט את סך מרכיביו שגורמים להתעלות שכזאת. אז אני אפילו לא אנסה...

" If I should die this very moment
I wouldn't fear
for I've never known completeness
like being here
wrapped in the warmth of you
loving every breath of you
still my heart this moment
oh it might burst

could we stay right here
till the end of time until the earth stops turning
wanna love you until the seas run dry
I've found the one I've waited for "


 

אין תגובות:

פרסום תגובה