הקושי בלהחזיק לב שלם בידיך במשך כל חייך הוא הקושי שגורם לך לחשוב בכל יום מחדש אם כל זה שווה את זה. איך מגנים על הלב הזה מבלי לבנות חומות גבוהות מידי והאם השימוש בחומה מזכוכית כפולה זו רק בחירה אסתטית כי הרי חומה שמונעת מרגשות אמיתיים ללטף אותך היא אותה החומה רק בשינוי אדרת.
כשאתה מתחיל לראות סביבך רוחות רפאים מהעבר ששבו לרדוף אותך, אתה מבין שמעולם לא הגנת על הלב שלך. שלא באמת אחזת בו בחוזקה רבה ואז הלב מתחיל לפרפר ולא משנה מה תעשה אתה לא תצליח להיזכר איך הרופאים בסדרות שלך מחיים את הגוססים על ידי מכות חשמל. הרוחות רפאים שלי באו לבקר אותי ולהזכיר לי איך פעם חייכתי, איך פעם אהבתי, איך פעם נלחמתי ואיך האמנתי שעדיף לאהוב לחמש דקות מאשר לא לאהוב בכלל. אז אהבתי ל15 דקות בסך הכול ואלו הם 15 דקות התהילה שלי.
ועכשיו המודעות מסתננת לה אל תוך האהבות שלך. כמה זה עולה לך? כמה תקבל בתמורה להתנהגות טובה? העיקר שהלב שלם, לא גוסס ולא מצריך מכות חשמל. דווקא הזכוכית הכפולה לא הייתה רעיון רע. וכל מה שאתה רוצה זה לעקור את ליבך ולהניח אותו על השולחן ולפרוס אותה לרצועות דקות: קרפצ'יו של אהבה מדממת. אתה אומר לעצמך שאתה צריך להתרגש שוב ושכל זה שווה את זה. הו, כמה שזה שווה. אתה רק צריך להיזכר שלאהוב ל5 דקות עדיף על לא לאהוב בכלל.
1.
Regina Spektor
Après Moi
(taken from "Begin To Hope" /// 2006)
מעולם לא הייתה לי חיבה מיוחדת לרג'ינה. אז נכון שהיא יהודיה ממוצא רוסי שהיגרה בסוף האייטיז לניו יורק ומשם הפכה לשם דבר בעולם האנטי-פולק. סוג של סיפור סינדרלה מלוכלכת עם שורשים אנטישמיים אבל אותי זה לא קנה. היא הזכירה לי יותר מידי את טורי איימוס שעייפה אותי כבר לפני שנים רבות. אבל דווקא השיר הזה הפך לי את הקרביים. אולי כי דווקא כאן רג'ינה היא קודם כל עצמה: מהגרת רוסיה עם סיפור חיים דרמטי, מהפכי קלידים שממחישים את העוצמות שבה וציטוט של שיר רוסי ישן של בוריס פסטרנק ששמעתי כילד מאימא שלי. כאן הכול התחבר לי ובכל שמיעה מחדש של השיר הזה אני מתגעגע למקורות שלי או לפחות למה שאני זוכר מהם. למזלי מרינה מקסימיליאן בלומין הולכת לכיוון הזה עם הסינגל הראשון שלה "עמוק בטל" מהאלבום שבדרך.
2.
Jessica Lea Mayfield
I Can't Lie To You
(taken from " With Blasphemy So Heartfelt" /// 2008)
את ג'סיקה גיליתי בטעות אקראית ועדיין השיר הזה הצליח להסתתר ממני זמן מה עד שהגיע הרגע הנכון והעצוב שגרם לו להתגלות בפניי. כך קורה לי עם שירים מסוימים שחודרים אלי עמוק ללב ופוצעים. עם הזמן הפצעים הופכים לזיכרונות נעימים של חוויות שהשכלתי ללמוד מהם במקום לקפוץ מהבניין הגבוהה הקרוב לביתי. את האלבום הראשון שלה היא הוציאה ב2008 כשהייתה בת 19 מה שגורם לי להבין שזמר כבר לא אהיה ובעוד חודשיים היא תנחית עליי את מנת הכאב הבאה שלה בצורת אלבום חדש. חפשו את אלבום הבכורה ותשתו אותו כאילו הוא כאב מזוקק ומתוק.
3.
Feist
My Moon My Man (live)
(taken from " Look At What The Light Did Now" /// 2010)
בפיסט אני מאוהב כבר שנים ומהרגע הראשון. בפוסט הקודם הקדשתי לה חלק נרחב אבל הגברת הספיקה להוציא השבוע דיוידי שמתעד באופן פיוטי את מסע ההופעות שקידם את האלבום המופתי האחרון שלה "The Reminder" ואליו היא צירפה גם אלבום בהופעה חייה שכולל את הגרסה הזאת לאחד השירים הידועים שלה. אני לא יודע להסביר את זה אבל משהו בקול שלה מרעיד אותי מבפנים ומצמרר לי את הצורה.
4.
Bjork
So Broken (live)
(taken from "Homogenic Live" /// 2003)
ההימנעות שלי מביורק בבלוג הזה עד כה היא מאהבת יתר על גבול ההערצה האובססיבית לאומנית ששינתה אותי, את חיי ואת התפישה שלי. מבחינתי צריך להקדיש לה בלוג שלם ויש כאלה שכבר עשו זאת.
הגילוי מחדש של ביורק בחיי הגיע אחרי סדרת אלבומי הלייב שלה שכל אחד מהם הוקדש לאלבום אחר שלה ולמסע ההופעות שבא אחריו. "Homogenic" הוא אלבום ששינה את חיי מקצה לקצה. מהרגע שבו שמעתי לראשונה את "Joga" ידעתי שמוסיקה היא חיי ושהחיים החדשים האלו לא יהיו כמו אלו שהיו לפניהם. הכול הרגיש סתמי פתאום. השיר הזה יצא כבי-סייד לסינגל ההוא. בגרסתו כאן הפך להיות שבר כלי של אישה שבורה שמנסה להנחית זוגיות מתרסקת באצילות, בליווי שתי גיטרות ספרדיות וזעקות שרק ביורק יכולה להוציא מגרונה ולגמרי להתכוון אליהן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה