סה"כ צפיות בדף

יום שלישי, 30 בנובמבר 2010

מרתון הטוב והרע

בשבועיים האחרונים החלטתי לעשות מרתון סרטי הארי פוטר לקראת הסרט החדש. אף פעם לא מזיק להיתלש מהמציאות ולנחות הישר באסקפיזם ההארי פוטרי, ולהיזכר בימים התמימים שבהם היה לי את הזמן והכוח לקרוא את ספרי הפנטזיה הבאמת טובים האלו.

אז ברחתי לעולמם הדמיוני של הקוסמים. פתאום, באמצע הסרט החמישי, נפלה עלי ההבנה שמלחמת הטוב ברע שעובר הארי המסכן זה לא אסקפיזם ולא עגבניות. פתאום הבנתי איזו מלחמה עקובה מדם מתרחשת בתוכי. הרים מתפרצים ונהרות גועשים. כל מיני מילים של קוסמים נזרקים בהינף שרביט דמיונית: "תקווה", "חלומות", "הזמן עומד לצידך", "יהיה בסדר". וכל הזמן יש מלחמה בין הצד הטוב שמאמין בסוף טוב לבין הצד הרע שרוצה להניף דגל לבן ולוותר ככה ביום בהיר אחד, כי הרי לגשם שישטוף וינקה אותנו כבר מיותר לחכות.

הארי פוטר עומד בגבורה מול כל המכשולים אבל יש רגעים שהוא כמעט מוותר, נופל לתוך החור השחור שפעור בתוכו ולא התחשק לו לסגור אותו ולתפור בחזרה כשהייתה לו את ההזדמנות. הוא בטח חושב לעצמו - מה אני צריך את זה שכל העולם הפנימי והחיצוני ילך לקיבינימט. שיתנו לי קצת שקט. מה כל כך טוב בטוב ומה כל כך רע ברע? זה אנושי להניף דגל לבן וללכת לתלות כביסה בשקט. השאלה האמיתית עכשיו האם בא לי להמשיך לתת לטוב ורע להלחם בתוכי לפחות לעוד פרק אחד. בלי הטבות ובלי לקחת צד, שהטוב ביותר ינצח במלחמת העולם הפנימית הזאת.

ברחתי למרתון הארי פוטר וגיליתי שהוא מציאותי מדי, אבל לא היה לי לאן לברוח כי אי אפשר לברוח מאסקפיזם לאסקפיזם. אז ברחתי לעולם של עצב אלקטרוני שם יש מלחמה יפה שיוצרת צלילים מדהימים שבונים נוף רגשי של פכפוכי מים והרי געש מתפרצים והכל דמיוני. כאן חיים בכיף הטוב, הרע והמכוער.


1.
Styrofoam
The Long Wait
 (taken from "I'm What's There To Show That Something's Missing" /// 2004)



הגילויים של עולם האינדי האלקטרוני הגיעו אליי ב2002. התמכרתי קשות ל2 לייבלים: MORR MUSIC ו-FAT CAT שהצליחו באופן מושלם להביא לקהל מעריצים נאמן את אומנות הפיכפוכים, הגליצ'יות העדינה, והכל בתוספת קולות שהרגו אותי ואחרים ועשו אותנו מאושרים. זו הייתה תקופה יפה ומלאת הבטחות. האלבום הזה יצא בMORR וריגש אותי מהצליל הראשון. זה הרכב של בן אדם אחד מבלגיה Arne Van Petegem שמו והוא אירח את כל ליגת הגליץ' של אמצע שנות אלפיים. מאז הסגנון הזה קצת נעלם ויחד איתו גם האומנים שנעלמו או הלכו לכיוונים שונים. תקשיבו טוב למילים.



2.
The Notwist
Solitaire
(taken from "Neon Golden" /// 2002)



הפתיע אותי לגלות שההרכב הגרמני הזה פועל כבר מ1989 והתחיל כלהקת הבי מטאל. מעולם לא התחברתי לעבודות ישנות שלהם ומעולם גם לא ניסיתי להתחבר לדברים שיצאו אחרי האלבום המופתי הזה. אוהב לדמיין אותם כלהקה חד פעמית של אלבום מושלם אחד שהלך איתי כברת דרך ארוכה עד היום. מבחינתי זה המנון הבדידות של שנות האלפיים.

we're more than overwhelmed by hundreds of hugs and a million good words
we are satisfied from monday 'til friday and on sunday we cry
but we like it from that point of view so we stay here and bear until dawn everyday and we stay here and bear everyday
we never ever lied from ten in the morning we are honest 'til nine we are overcute we never will manage to be rude only twice
but we like it from that point of view so we stay here and bear until dawn everyday and we stay here and bear everyday



3.
Oh Land
Frostbite
(taken from "Fauna" /// 2008)



Nanna Øland Fabricius היא הדבר החם עכשיו בבלוגספירה אחרי שורת שירים מעולים שהיא שיחררה לעולם כהכנה לאלבום שבדרך. אבל דווקא האלבום הזה, הראשון שלה, שנעלם מהרדאר וכמעט ואי אפשר להשיג אותו, כולל בתוכו את הפנינה הזאת שחברה גילתה לי דרך קליפ אופנה איזוטרי. הקול, הסגנון והדרמה הביורקית הם לא מקריים כי חלק מהאלבום הוקלט באולפן של ביורק. פשוט להקשיב וללכת לאיבוד ביער סבוך ומסתורי.

 

4.
Arms and Sleepers
The Architekt
(taken from "Matador" /// 2009)



חבר טוב שלח לי את השיר הזה לפני חודשים רבים ומאז הוא נתקע לי בראש. החברה האלו מוגדרים כטריפ-הופ/אמביינט שזה בערך ההגדרה הכי מעליבה שאפשר לתת לאמן. ניחא טריפ הופ, אבל אמביינט? מאז שהם התחילו ב2006 הצמד האמריקאי הזה הוציא כמות אסטרונומית של חומרים כולם על גבול הפסקולים לסרטיים ענקיים ודרמטיים שמעולם לא צולמו. חפשו את האלבום האחרון שלהם והגירסאות המיוחדות שלהם.



5.
Esben and the Witch
About This Peninsula
(taken from "33 EP" /// 2010)



הקול של Rachel Davies הסולנית מזכיר לי פצעים פתוחים ונשכחים בתוכי. וכיאה לשם הלהקה רק המכשפה שהיא, יכולה לטפל בפצעים שכאלו. ההרכב הלונדוני החדש הזה שפיזר פירורים בשנתיים האחרונות עומד להוציא אלבום מלא בתחילת שנה הבאה. המנגינות הסמיכות שלהם בצירוף הקול המכשף שכאילו בוקע מאמצע גבעה ביער של הסולנית פשוט עוצר לי את זרימת הדם בכל פעם מחדש. כל כך הרבה כאב ויופי בשיר אחד.

 

אין תגובות:

פרסום תגובה