סה"כ צפיות בדף

יום שלישי, 16 בנובמבר 2010

חלון פנורמי

בניינים עצובים מגעגועים לימים היפים, עצים שנוטים ליפול מכוח האחריות המוטלת עליהם, אנשים עם כיסופים רצים וחוזרים, אספלט שמראה סימני הזדקנות, ילדים רודפים אחרי כדור בלי להבין שהם ירדפו אחרי דברים כל חייהם, אישה מבוגרת בוהה בעננים ורואה בהם את זה שיבוא לקחת אותה ביום מן הימים, ולצידה איש צעיר שרואה באותם העננים צורות משונות של תקווה.

אני בוהה מחלון הרכבת. מדמיין שהחלון הפנורמי שמפריד ביני לבין החוץ הוא סך הכל המסך של המצלמה שלי, שמקליטה רגעים קטנים של אושר ואובדן, האוזניות ממלאות אותי בפסקול אהוב ואני מתרחק מהכל בשניות ומשאיר את אותם רגעים מאחור. גם לי יש כיסופים, גם בתוכי יש תקוות, אבל אני מעדיף להשתיק אותן ולבהות באחרים. מתעלם מהתחושה של משהו שאבד. משהו יפה מכדי להשיב.

מכוניות חולפות על פניי ואז נעצרות מול הרכבת – הנה רגע קטן של אמת כשהחיים ברכבת חולפים על פני הנהגים שחייהם עצרו מלכת. השמש מסתתרת מאחורי עננים לבנים ומחכה לאפורים שיביאו איתם גשם שישטוף את כולנו. מילים של אהבה שבטח כבר נגמרה כתובות ברישול על קירות מתקלפים, וערים אפורות ומכוערות מסמנות גבולות האחת לשנייה. ככה אני יודע שאני מתקרב לחיק אמי שמעולם לא הבינה למה הילד שלה בוהה, ומה זה אומר עליו.
לצידי ברכבת מישהו שאוהב אותי מביט עליי בחיוך אבל אני לא נותן לו קרדיט של בוהה, כי זה הקטע שלי: ככה אני מתעלם מהאמת וממשיך לבהות.


1.
Yael Kraus
Subway
 (taken from "Boutique" /// 2010)



את הקול של יעל קראוס פגשתי לראשונה כשהיא שרה את השיר "מעיין" באלבום "לייב" של אסף אמדורסקי. את השיר הקדישה לי חברת הילדות שלי שנשבתה בקסם הקול שלה ולקחה אותי איתה. שנים עקבתי אחרי מה שיעל עשתה (והיא עשתה הרבה...) ולמרות שהתאהבתי כמו רבים ב"פאניק אנסבל" שבו היא לוקחת חלק, חיכיתי לאלבום שלה. כשהיא לבד וחשופה. והנה השנה קיבלתי את אחד מאלבומי השנה שלי, אלבום שהוא ערבוב מדהים של מוסיקה שהיא כולה מחו"ל אבל עדיין הולכת על אספלט ישראלי.



2.
Beth Orton
Paris Train
(taken from "Daybreaker" /// 2002)



על הרגע שבו התאהבתי בבת' כבר סיפרתי בעבר. אבל אי אפשר להגדיר את זה כֵּרגע אלא כרגעים. אני מתאהב בה בכל פעם מחדש יותר ויותר. השיר הזה מצליח בכל פעם לקחת אותי מחוץ לגוף ולשים אותי במקום אחר. נוסע ברכבת אמורפית לכיוון אהבה מטושטשת שלי. בייחוד כשהיא שרה "לעולם אל תבכה יותר דמעות ממה שתוכל להחזיק בכפות ידייך".



3.
Anna Ternheim
My Heart Still Beats For You
(taken from "Leaving On A Mayday" /// 2008)



יש לי צמרמורת. בכל פעם שאני נתקל בקול של אנה, רכש יחסית חדש שלי. היא מצליחה לכתוב שירים שהם סיפורים קטנים של רגעים אינטימיים ופשוטים, ואז לשיר אותם עם כוונת תחילה לשבור את הלב למישהו.
השיר הזה מזכיר לי אהבות ישנות שאני נזכר בהם מידי פעם ומחייך למשמע הלב שלי שעדיין פועם כשאני נזכר בהם. הם חולפים על פני הלב שלי, אומרים שלום ומתרחקים לפינות שלהם. הם יישארו שם ואני אמשיך לאהוב מחדש.



4.
Fallulah
Give Us A Little Love
(taken from "The Black Cat Neighborhood" /// 2010)



את פלולה גיליתי לפני שבועיים בשיטוטיי באינטרנט. ואם לרגע מתעלמים מהשם המגוחך שלה שיקשה עליה לנחות בגבולות ישראל, אפשר פשוט להתאהב בה ובמוצא הדנמרקי שלה ולהתעלם מההשוואות המתבקשות לפלורנס, מארינה אנד דה דיאמונדס ובת פור לאשס, ופשוט לבקש יחד איתה שיתנו לנו קצת אהבה.


תגובה 1:

  1. היי , אני גם אוהב מאוד מזויקה "עצובה" ומאוד אהבתי את הגדרתך , משהו שאני ניסתי שנים ולא הצלחתי, ולמרות שאני מכיר את הרוב , ההמלצות שלך מצויינות ואתה מחדש לי מידי פעם , פשוט מעולה.
    תודה רבה !

    השבמחק