מנגינות מלטפות האחת את השנייה. בחורף הזה הכול זמני. האושר, הגשם, השירים, אתה ואני. משהו משתוקק מבפנים לצאת ולשיר בגשם אבל הדעה הצלולה רוצה להישאר יבשה. שלא נירטב ונתקרר, חלילה.
מעל כל הבניינים הגבוהים מונפים דגלים
שלנו ורמקולים עצומים מנגנים שירים שרק אנחנו נבין. היום אתה תקלף אותי מהרצפה כדי
לרוץ ברחובות ההומים ולצעוק שירים ומחר זה כבר אהיה אני זה שמקלף אותך מגגות של
בניינים כדי שתשיר לנו את השיר שלנו. עד שנירדם, עד שנטפטף על כולם.
האהבה הזאת חזקה כמו שהיא חלשה. שום דבר
לא יציל אותנו כשיום הדין יתקרב אבל עד אז אפשר להתמסר למנגינות האחד של השני. כאן
הכול זמני, כאן הכול חזק יותר מסך חלקינו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה