סה"כ צפיות בדף

יום שני, 1 באוקטובר 2012

עצב שמח



בגשם הראשון אני מבין כמה התרחקתי מהעצב המוסיקלי שלי. קשה להיות חשוף ועצוב כשהשמש שורפת שדות של מלנכוליה ואף אחד לא מדבר על זה בחדשות. אז לקחתי קצת זמן של חופש ממוזג ודווקא לא התלוננתי על השמחה הטבעית שמגיעה עם הויטמין די. גם שמחה כמו עצב כבר מזמן הפכו למצרך נדיר שנסחר בשוק האפרפר.

עכשיו יש גשם ראשון והוא לא אירופאי אבל לפחות זה משהו. יש הרגשה של מתח באוויר שאפשר לחתוך עם מטרייה סגורה. זה מהימים האלו שיש מעלינו מלחמת איתנים בין הקיץ לחורף אז הנשימה עדיין כבדה והאוויר הקר עוד לא תוקף את הריאות ומנקה אותן מהבל הפה החם של הקיץ. וכולנו מחכים לשוויץ של העונות, הידוע בשמו הסתיו, שיבוא כבר להשקיט את כל המתח שבאוויר.

אפילו בקיץ המהביל ששרר כאן עדיין הצלחתי לדוג את כל העצב המוסיקלי האפשרי ואגרתי לימים השקטים. ימים שבהם השיטוט במחוזות עצובים נהיה נוח יותר. זו לא רומנטיקניזציה אלא עובדה קיימת. קל יותר לחיות בעצבות פילם נוארית בלי זיעה ניגרת במורד הגב. הכול נהיה בשחור לבן וכל הבוהק הקיצי נעלם ויש פתאום צורך קיומי פשוט לבכות ולהרטיב טוב-טוב מדרכות וכבישים משומנים ולהוריד את המים בשירותים המטאפוריים של היום-יום. ואני נשבע שזה עצב שמח וזה יקר מידי מכדי שנוותר עליו.

1. "Folo" הם הרכב ישראלי שהתגנב לי לאוזן והזכיר לי את ימי ה"MOGWAI" שלי. ימים פוסט-רוקיים ופולקיים שבבילד אפ גאוני גרמו ללב להתפוצץ, זה בדיוק מה שהחברה האלו עשו לי ואל תתנו להם לעבור לכם מתחת לאף בלי לשים לב. 2. Beth Orton אחראית לכמה מהרגעים המוסיקליים הכי מרגשים שהיו לי בחיים. היא התחילה מפולק-טרוניקה והגיעה לפני שש שנים לשלב שבו המוסיקה שלה כבר לא מסתמכת על ביטים אלקטרוניים אלא על כלים אורגניים והרכב חי. זה לא היה אלבום מדהים אבל היה קל לאהוב אותו. עכשיו יוצא אלבום חדש אחרי שש שנות המתנה, בעיקר שלי, ועכשיו קל להתאהב ולומר שזה אחד האלבומים היפים שיצאו לה. אלבום עשיר ורגיש ומעליו מרחף הקול האלוהי שלה. אז קניתי כרטיס טיסה לראות אותה שרה לי בלונדון... 3. זה כבר האלבום השני של Anna השוודית וזה אלבום דרמטי וכמעט כנסייתי וכיאה לשמו "Ceremony" הוא מלא בשירים שהם טקסים. 4. כבר דיברתי כאן על אחותה למחצה של שרלוט גינזבורג. עכשיו כשאלבום הבכורה שלה יצא אז אני יכול להודיע רשמית שאני מאוהב ואתם יכולים להבין איזו אחות אני מעדיף (ביחוד אחרי שהייתי נוכח בהופעה פושרת של שרלוט בלונדון). אלבום אישי ומכאיב שעוטף ומחמם כל נים ונים בגוף. 5. הנה שיר שנדבק אלי כבר זמן מה. שיר שכולו עצב וחורף ובעיקר שיר שישאר איתי עוד הרבה זמן כחלק מהפנתיאון החורפי הפרטי. 6. מודה שכשהסינגל הראשון מהאלבום החדש של Cat יצא אז לא נפלתי אבל היום, אחרי שכל האלבום והתוספות במהדורה המיוחדת התנגנו עשרות פעמים, אני יכול לומר ששוב היא הצליחה לרסק אותי. ממש כמו באלבומים הראשונים והמיוחדים שלה שהיה בהם משהו קר ויבש ומצד שני רגיש ומאפשר התאהבות. 7. היה לי קראש לא הגיוני על אלבומם השני של Dark Dark Dark. עכשיו זה ממשיך עם האלבום החדש והיפייפה שלהם. 8. גילוי פתאומי שמוביל לשמיעה רפפטיבית של האלבום החדש של Jonas Bonnetta הקנדי שהוא בעצם Evening Hymns. רק כשהגעתי למילים של השיר הזה הבנתי כמה דרמה מסתתרת מאחורי השקט הזה 9. בתור מישהו שמתגעגע לשירים הרומנטיים והלכאורה פשוטים של בל אנד סבסטיאן לא יכולתי להיות אדיש כששמעתי את האלבום החדש של Lavender Diamond האמריקאיים. אלבום שכולו שיר אהבה כמו פעם אבל לא באמת והכל מושר בקולה המדהים של Becky Stark. 10. דברים טובים קורים בקנדה. האלבום החדש של The Luyas הוא אוסף של שירים אישיים עם נגיעות אלקטרוניות וזה יפה עד מוות. 11. אז אחרי ש-Lucy Rose שבתה את ליבי עם השיר "Middle of the bed" אז לא היה לי ספק שאוהב אותה גם באלבום המלא שהתעכב כל הזמן. אז נכון שזה קצת מתקתק מידי ונכון שיש איכויות של לורה מרלינג אבל זה עדיין כנה, מרגש ושובר לב. 12. כמה יופי יכול להיות בשיר אחד? זה מתחיל בפסנתר הקלאסי בהתחלה ועובר ליופי הצרוף שבקולו של פטריק ומגיע לזיקוקים מוסיקליים מדהימים. עכשיו אפשר להתחיל את החורף...





אין תגובות:

פרסום תגובה