השנה החדשה התחילה ושירים חדשים דופקים בדלת בזה אחר זה. הם מגיעים עם כמה מזוודות עמוסות. אלה שמגיעים לדירתי הם העצובים והמרגשים ביותר כי הרי כוונו על ידי השכנים למטה לדירתו של המוזר שאוהב להתחבק עם העצב. יש גם שמועות שהשכן מלמעלה, כלומר אני, מאמין בפולחן העצב מה שמביא להתעלות הנפש והרוח.
אז השירים שמגיעים לדירתי מגיעים מוכנים מראש עם ממחטות חד פעמיות טחובות בכיסי המזוודות העמוסות נופים רגשיים ומנגינות של געגוע. אצל אחד מהם אפילו הצלחתי לראות בזווית העין טרגדיה גדולה מכוסה בצלילים חרישיים שרק מגדילים את הדרמתיות שמסתתרת בפנים מבצבץ מקצה המזוודה. ואני רק קיוותי שזאת בעצם מתנה בשבילי.
1.
Doe Paoro
Born Whole
(taken from “Slow To Love" /// 2012)
דמיינו לעצמכם את ג'יימס בלייק עושה שינוי מין והופך להיות האחות הנוספת והאבודה לבית CocoRosie ותקבלו את Doe Paoro שמגיחה משום מקום (או יותר נכון מברוקלין). יש לי הרגשה שהיא הולכת לסחוף את עולם המוסיקה עם השילוב המדוייק והמרגש שלה של צלילים אלקטרוניים א-לה פוסט-דאבסטפ או Whatever עם הקול העצום שלה והטקסטים המכושפים שהיא כותבת. בכל מקרה אני שלה לנצח או לפחות לשנה הקרובה.
2.
Mi & L'au
Territory Is An Animal
(taken from “If Beauty Is A Crime” /// 2012)
כשדוגמנית שנמאס לה מתצוגות אופנה ומלחין פסקולים נפגשים אז יכול לצאת מזה או בלאגן מוחלט או 3 אלבומים שכמעט ונוגעים בשלמות ונשענים על הקול העמוק של מירה והמוסיקה הפסקולית של לאורן הצרפתי שמביא איתו גם רגישות פריזאית. באלבום החדש שלהם שיצא עכשיו הם לקחו כמה צעדים קדימה וזנחו את האינדי פולקי לטובת אלקטרוניקה עדינה ואפלה.
3.
Beth Jeans Houghton & The Hooves Of Destiny
The Barely Skinny Bone Tree
(taken from “Yours Truly, Cellophane Nose” /// 2012)
לפעמים שווה להקשיב לאלבום שלם כדי למצוא שיר אחד כזה שפשוט גורם ללב להתפוצץ. בתחילת דרכה Beth Jeans Houghton הייתה מומחית לשירי פולק מהסוג הזה שמזכירים המון זמרות מהעבר ועדיין מגישים את זה קצת אחרת ובצורה יותר עדכנית ועם דגש על קולה היפייפה. אבל משהו כנראה קרה כשהיא חתמה על חוזה עם Mute והוציאה אלבום ראשון בחודש שעבר בהפקתו של Ben Hilier, מי שהפיק בעבר את אלבו, דפש מוד ובלר. האלבום הרוקי קצת לוחץ חזק מידי על צליל גדול ועמוס וזה כנראה השיר היחידי שנשאר כדי להזכיר למי שהכיר אותה בתור מוסקאית אינדי עצמאית כמה היא רגישה ומדהימה גם בעירום כמעט מוחלט.
4.
Blaudzun
Heavy Flowers
(taken from "Heavy Flowers" /// 2012)
לדעתי מצאתי בן זוג שיתאים בול ללורה מרלינג המדהימה. Johannes Sigmond ההולנדי, שמופיע תחת השם Blaudzun, הוציא את אלבום הבכורה שלו במקביל ללורה וגם הוא התחיל ממקום מאוד אקוסטי ונקי ובדיוק כמוה הוא התפתח מוסיקלית. באלבומו השלישי אפשר כבר לשמוע שירים סמיכים שנפתחים חרישית ובדרך מעמיסים על עצמם עוד ועוד שכבות וכלים וכל זה משתלב לכדי אלבום דרמטי שמובל על ידי הקול המכשף שלו.
5.
First Aid Kit
The Lion's Roar
(taken from "The Lion's Roar" /// 2012)
בציפייה דרוכה חיכיתי לאלבום החדש של האחיות השבדיות ג'ואנה וקלרה ולמזלי לא התאכזבתי. גם באלבום הזה הן ממשיכות את הקו הכללי של אלבומן הקודם והאלבום כולו פשוט מרגש בטירוף ומלא בשירים עצובים עטופים בלהקה ענקית שכאילו מנגנת ביער סמיך מלא בעצים עצומים.
6.
Darkness Falls
100 Meter Mind Dash
(taken from “Alive In Us" /// 2011)
הנה עוד צמד בנות אבל הפעם ללא קשר משפחתי. ג'וזפין שאחראית על הקולות והקלידים ואינה שאחראית על הבאס והגיטרה יוצרות שירים הרמוניים וקצת אפלים ואהודות במיוחד בסצינת הדי ג'יים שאוהבים למקסס את ההרמוניות האפלות שלהם ביניהם, בין השאר גם Trentemoller ו-Terje Bakke.
7.
Sharon Van Etten
We Are Fine
(taken from "Tramp" /// 2012)
רק בשנה שעברה גיליתי והתאהבתי בזמרת הזאת וכבר הספקתי לקבל עוד שני אלבומים בנוסף לבכורה שלה מ-2009. החודש יצא אלבומה החדש והמדהים שמשלב בין העדינות הפולקית של אלבומה הראשון לרוקיות המחוספספת של אלבומה השני והקצר וכל זה מלווה בקול שובר הלב שלה ובטקסטים מדהימים. בשיר הזה, אחד האהובים עליי באלבום, מתארח Zach Condon שהוא בעצם "ביירות" שחביב עלי במיוחד והשילוב ביניהם יוצר שיר שללא ספק מצליח לנחם טיפה.
8.
Damien Jurado
Maraqopa
(taken from "Maraqopa" /// 2012)
את דמיאן ג'ורדו האמריקאי גיליתי באלבומו " Where Shall You Take Me?" מ-2003. מאז קצת שכחתי ממנו למרות שחזרתי שוב ושוב לאלבום הקטן והמרגש ההוא. החודש יוצא לו אלבום חדש ו-11 במספר. ושוב חזרתי לחיקו החם והמלטף וגם הוא חזר יותר מתמיד למוסיקה שהכי התאימה לקולו הנעים – מוסיקה לא בומבסטית שיוצרת אינטימיות בינו לבין המאזין, ממש כמו באלבום ההוא שהיה פסקול של רגעים משמעותיים בחיי.
9.
Ingrid Michaelson
Keep Warm
(taken from "Human Again" /// 2000)
כבר למדתי לא לחשוש יותר מידי מזמרות שכאילו יוצרות בתקווה להיות מושמעות ברגע משמעותי ומרגש באיזו סדרה אמריקאית כי לפעמים הן באמת מרגשות ונוגעות בעצבים החשופים של הצופים ושלי. אינגריד היא אחת מהזמרות האלו ואין ספק שכל שיר באלבומה החדש שיצא בינואר יכול להכנס לרגע מרגש כזה או אחר אבל עדיין זה עושה לי את זה, אולי כי אני בעצם סאקר של סדרות שגורמות לי לבכות כמו ילדה קטנה.
10.
Laura Gibson
Time is Not
(taken from "La Grande" /// 2000)
מול אינריד שלמעלה עומדת לורה גיבסון שלגמרי במקרה בטח תהיה בפסקול של סרט אינדי כזה או אחר. בהתאם השירים שלה ניחנים באיזה אופי יותר רגיש ופחות מתקתק מה שהופך אותה ליותר אלטרנטיבית ואהובת פיצ'פורק למיניהם. שני האלבומים הקודמים שלה היו לא פחות ממושלמים ואיכשהו גם באלבום הזה היא מצליחה ליישר איתם קו אבל גם להתנסות בטרטוריות חדשות וקצביות יותר.
11.
Perfume Genius
Normal Song
(taken from "Put Your Back N 2 It” /// 2011)
Mike Hadreas שמופיע תחת השם Perfume Genius עלה לכותרות החודש מסיבות די משונות. הטיזר הקצרצר לאלבומו החדש שיצרה חברת התקליטים שלו ובו הוא נראה מחובק עם גבר אחר (שבמקרה גם שחקן פורנו) ושניהם בלי חולצות נדחה על ידי יוטיוב בתירוץ שהטיזר לא בטוח לצפייה משפחתית. זה גרם אפילו למייקל סטייפ לקום ולזעוק על הצביעות ועל חוסר הצדק, מה שבטח הכין את השטח מבחינת פרסום וקידום לאלבום החדש. מה שמשונה פה שזה לא אלבום של איזה אמן שנוי במחלוקת שמקדם את עצמו על כנפי שערוריות אלא אלבום אישי ומדהים של אמן שבמקרה גם הומו. בכל מקרה זה מבחינתי אחד האלבומים הכי יפים ששמעתי השנה ואנחנו כולה בפברואר.
מדהים.
השבמחק