פוסט אורח : הדרה לוין ארדי

צילום: דויד פרל

“ In the deep of a good song is my home

And I'm coming and going along,

coming and going alone “

(from GOOD SONG)

היה רגע שהפסקתי להקשיב למוסיקה. שהשפע והקלות הבלתי נסבלת שבה ניתן להקליט טראקים, הגזימו את עצמם לדעת, והקהו את רגישותי. השתעממתי ממסיבות העיר. הבלבול בין נצנצים לניצוצות שיבש לרגע את דעתי. גם עוד דברים שהעסיקו אותי, כמו "צדק" ו"משפט" בישראל, שברו לרגע את ליבי. אפילו חשבתי (לרגע) ללמוד משפטים, רק כדי לצעוק צעקות יותר מושכלות, ולחדד את הטרמינולוגיה של מה שמפריע לי, כי כשניסיתי, מעל במות שונות, לבטא את צלקות מעמדי הסוציו-אקונומי המתעתע, הרגשתי שאיש לא שמע. אפילו המחאה החברתית לא התעניינה בי. אבל כל הזמן, כל הזמן היה חוט עצב (מלשון עצבים) עקשן ונרעד, שפשוט לא ויתר. בעל כורחי, לא ויתר. התיישב על הפסנתר, ושר משהו. לעיתים קרובות זו לא הייתי אני, אלא צל צילי, בת רוח כלשהי, שהתיישבה במקומי ובדמותי. זו היתה התקופה שיצאתי בהופעת מחאה נגד עצמי, ונגד סייד קשוע, ידידי, והלכתי לבדוק אם מים גנובים באמת שווים יותר. אמרתי לעצמי כל הזמן, "שמרי נפשך, נפשך שימרי, שמרי נפשך, שער ראשך". ואכן, שמרתי על שער ראשי. בכל אופן, כל אותו הזמן חיפשתי מה שפעם אהבתי בפשטות ובביטחון, שירים יפים. לא נצנצים, אלא ניצוצות. לא אתלטיקה ואקרובוטיקה, לא סולמות ונחשים, לא קרקס ראווה, לא פירוטכניקה. לא למי יש הכי גדול. אלא למי יש הכי שווה. כי שירים יפים, זה מה שאני אוהבת. וזה מה שאני אוהבת לעשות. מבחינתי, הכל מתחיל ונגמר בשיר יפה. שם ביתי. שם אני באה והולכת.

TRUE LOVE –הסינגל החדש, והראשון לעצמאותי, שזה עתה התחדשה עליי.


אהבת אמת, שמענו עליה. אהבת אמת זה צרות צרורות. אני לא יודעת מי המציא אותה. אבל אני מכירה את השמועות עליה. השיר הזה מפריך את כל השמועות אודות אהבת אמת, בשתי דקות ממוקדות של אהבת אמת צרוחה. לא תיכננתי להוציא את השיר הזה כסינגל. לא כ"כ מהר, בכל אופן. (הקלטתנו רק אותו לפני שבועיים). זה שיר שהולך איתי זמן מה, והוא נועד עד כה רק להופעות חיות,  למתופף מזדמן שאוהב לאלתר ולגיטריסט בנזונה. בחיים לא עשיתי עליו חזרות עם הרכב. אבל הופעתי איתו לא מעט. אדם ג'יימס, הבן שלי, הוא זה ששלף דוקא את השיר זה, ובחר בו מכל השירים, להיות הסינגל הנבחר, ואור לבאות. הוא גם מיסמר את השיר בשניות. קלט לחלוטין את הליבה שלו. הגרוב. ההמונד.כל הבלוז הזה. כמה שעות, והשיר תוקתק. בהופעות הוא שיר שלא נגמר. יכול להימשך שעות  (עם המתופף והגיטריסט והיין הנכונים).  אבל אדם ג'יימס עשה אותו למה שהוא באמת, שתי דקות וארבע שניות של אהבת אמת צרופה. רן שריג ודנה ספקטור, מאחוריכם J

1.

Marvin Gaye

 Let's Get It On

 (taken from “Let's Get It On" /// 1973)

מארווין גאיי הוא הראשון שלי. המיתולוגי שלי. בגללו אני אוהבת מוסיקה, וככה אני אוהבת אותה. כוסית. שחורה. נשמה יתרה. מזיעה. צורחת לשמיים. ועל פיה ישק דבר.

2.

Hedwig and the Angry Inch

Midnight Radio

 (taken from “Hedwig and the Angry Inch” /// 1999/2001)

זהו רק קטע מתוך הסרט המוסיקאלי היקר ביותר לליבי, סרט שהזדהיתי איתו עד דק, סרט שהוא חתיכת כאב מתמשך, מרגש, ומרומם רוח. אתם יודעים איך זה, כשלוחצים חזק על נקודת הכאב, כבר לא חשים בו. כל מה שלא העזתם לשאול על מוסיקה, אהבה, אמנות, מיניות, קנאת יוצרים, יצירה, הצלחה. כאב. ויופי. הסרט הזה הוא אני. אם כי אני מקווה שאני אשתנה.

3.

Van Morrison

Crazy Love

 (taken from “Moondance” /// 1970)

אחד מכותבי השירים הטובים בעולם, שכל הזמן אני באה והולכת ממנו. משורר אירי חכם. הקול שלו גומר אותי. הוא השחור הלבן.

4.

Ryan Adams

Come Pick Me Up

 (taken from "Heartbreaker" /// 2000)

לא הייתי שורדת את העתיד, בלי שידעתי שהבן-זמננו הזה ילווה אותי עוד הרבה זמן, ואני מחכה לדעת מה הדבר החדש שלו, וגם מה יש לו להגיד בכלל. מרגיע אותי שהוא בסביבה. שאני יכולה להמשיך לעשות מה שאני עושה. הוא לא מנסה להרשים את העתיד, ועושה את הדבר הכי נקי, הוא מתמצת את כל כשרון התועפות שלו לכדי שירים יפים. פשוט שירים יפים. כמו שאני אוהבת. גם אם לא תמיד אני אוהבת. 

http://www.facebook.com/hadaramusic

http://www.twitter.com/hadaramusic

http://www.hadaralevin.com

http://hadara.bandcamp.com/

להצטרפות לרשימת תפוצה, עדכונים, הזמנת הופעות וכו: hadaranews@gmail.com