שירים משאירים בנו עקבות. זיכרונות מתערבבים עם ריחות וסיפורים אישיים. חופן זיכרונות עם קמצוץ דמעות בתוך שקיות זבל לצד געגועים למה שהיה ומה שאנחנו זוכרים שיהיה. המילים נחרטות במוח של הנופים הרגשיים שלנו אבל אנחנו אוהבים לקרוא למקום הזה "הלב". המנגינות נותנות לכדוריות הדם את ההזדמנות לרקוד, מה שמשאיר אותנו חיים. הקולות השרים הם אלו שנוטעים בנו תקוות, לפעמים רק בשביל ההזדמנות לרמוס אותם בעצמינו.
* הופעת השקה לאלבום 22.03 בלבונטין 7 *
פייסבוק
15.Ruth Dolores Weiss - God Bless The Child by 4 crying out loud
שירים משאירים בנו עקבות. סוג העקבות עוד לא נקבע על ידי אף מדען למרות שב-1985 ניסו ללא הצלחה להתאים נעליים לכל שיר ושיר. היום זה ברור שלא נעליים ולא עקבים. שירים רק משאירים עקבות שאפשר להרגיש אבל לא לראות, ממש כמו איש השלג שלפעמים רוצה רק אהבה ולפעמים רק למעוך כמה קליפות של חלומות שנפלו לרגליו.
קולקטיביות מוסיקלית. זה כל מה שנשאר לנו בעולם המודרני והקר. הקיבוצים אומנם כבר מזמן לא רלוונטיים אבל ההרגשה הקיבוצית עדיין חקוקה עמוק בתוכינו ואנחנו נאבד את עצמינו לדעת ברגע שינסו לקחת לנו את האפשרות היחידה שנשארה לנו להתקבץ סביב שירי השירים ולהאמין בהם. אף פעם לא שמנו לב לזה אבל מוסיקה הפכה לאלוהים שלנו וזה עדיף על כל אלוהים אחר בסביבה.
*אחרי די הרבה הזמן הנה פוסט חדש שכולו מוסיקה שמתבשלת ממש מתחת לאף שלנו.
1.
Rotem Or
Scholarships
(מתוך "Hard Magic" /// 2012)
אחרי שנים שבהן המוסיקה שנוצרה בארץ תמיד הושפעה מהלכי הרוח שכאן ומהאספלט המהביל יש תפנית מעניינת בתקופה האחרונה. יותר ויותר מוסיקאים מתרחקים ברוחם למדינות הקרות שאנחנו תמיד מדמיינים בנוגות והרי כשקר לנו כל מה שאנחנו רוצים זה להתחמם. זה בדיוק מה שקורה בשיר הזה של רותם אור, סנונית ראשונה מאלבום הבכורה שלה. שמעתי את השיר לראשונה בבאלאנס לערב ה"Cover Me" והייתי משותק מרוב התאהבות בקול המרחף והמלטף של רותם, במנגינה שעושה צל על שלג בלתי נראה ובביטים שפשוט חיממו פינות מקוררות בלב. אני מודה שאני לא יכול כבר לחכות לאלבום המלא...
2.
Lorena B
Waste
(מתוך "EP" /// 2012)
יש לי רומן חד צדדי עם לורנה בי. אני רוצה איתם משפחה וילדים אבל הם מעדיפים את לונדון. אפרופו לונדון, זה הרי המקום הכי נכון למוסיקה שלהם שמערבבת בצורה מרגשת בין כל מיני הגדרות שאנחנו אוהבים לשנוא כמו דאב-סטפ וגם פוסט דאב-סטפ (כי חייבים פוסט) וטריפ הופ ובעצם כל צליל שאפשר להוציא מהצעצועים הנכונים. הבריטים מתים על זה. אבל מעבר למוסיקה המדהימה של החברה האלה יש גם את הקול של עדי אולמנסקי שאיכשהו תמיד מצליח גם ללטף וגם לעקוץ, כדי שחלילה לא נשאר אדישים לכל הרגש שמבעבע שם.
האי פי שלהם בעיניי לוקח אותם למקומות הכי נכונים והוא גם הדבר הכי מהודק ונכון שהם הוציאו. ואי אפשר גם להתעלם מהעטיפה המדהימה שעיצב יונתן לקס והוא YONIL המבריק. עטיפה שצריכה לעמוד מול עיניהם של כל מי שעומד להוציא אלבום.
3.
Danski
Black Whiteberry תות שחור לבן
(2011)
איזה מזל שחבר טוב הכיר לי את דנסקי שהוא בעצם עידן שמעוני אפוף המסתורין. המוסיקה שלו כאילו נכתבה לסרטים שרק מחכים לרוץ על המסכים ברחבי העולם. יש משהו כל כך מוכר רגשית במוסיקה שלו ומצד שני מלא בחוויות חדשות לחלוטין ועל הכל מרחף מין שקט כזה שגלומים בו אהבות שרק מחכות לקרות.
4.
Monotalk ft. Roni Alter
Full of Nothing (Non Drums Version)
(מתוך "Inside Looking Outside" אוסף של "היי פידליטי" /// 2012 במקור מאלבום הבכורה "Fix Me Up" )
ישראל ארז, רוי רגב ויואב אליגון הקימו את Monotalk כבר ב-2006 ולפני שנתיים הם הוציאו את אלבום הבכורה המעולה שלהם "Fix Me Up". השיר הזה שכולו יופי צרוף כבר הופיע באלבום ההוא בגירסתו המקורית ועכשיו יוצא מחדש יחד עם רוני אלטר כחלק מהאוסף המרשים של היי פדליטי שחוגגים 5 שנים. הגירסה כאן היא הגירסה בלי התופים מה שמשאיר את השיר כמעט עירום ונשען על הקולות והמנגינות שעוטפים אותם, בדיוק כמו שאני אוהב. אני חייב להודות שזה שיר שמתנגן לי בראש בלופים אינסופיים ויש בו משהו שמצד אחד שובר ומצד שני אוסף שברים ומדביק אחד אחד – זו הדרך היחידה שאני יכול לתאר במילים את הרגש שהשיר הזה מביא איתו.
5.
אלון לוטרינגר
כל השערים
(מתוך "ביער של טורקיז אפור" /// צפוי לצאת ב-2012)
אלון לוטרינגר עובר לחזית הבמה אחרי שנים של הפקות מוסיקליות נחשבות. זה מה שאומרים כל הקומוניקטים שמסתובבים בעיר ואני תוהה למה זה לא קרה הרבה לפני? זה מסוג השירים שפשוט גורמים לי לעצור הכל ולהשאב לתוך השיר בהתמוגגות. והרי אין דבר יותר טוב מזה בימים עמוסים במחשבות טורדניות שכאלו. פשוט להכנס לתוך שיר ולשכוח מהכל ולקוות שזה ישאר ככה לנצח.
6.
Nadav Billu
You're Not There
(מתוך "Zar" /// 2011)
היתקלות מקרית בשעת לילה מאוחרת בשיר הזה מלווה בשינה רדופת חלומות מהפנטים וכל הזמן הזה השיר הזה לא יוצא לי מהראש. פשוט נתקע שם בראש החלום ולא זז רק כדי להבהיר לי שמעכשיו הוא בשליטה על איזור הדמדומים שלי.
זה בדיוק מה שאני מרגיש מאז הפעם הראשונה ששמעתי את השיר הזה במקריות של שיטוטי לילה איטנרנטיים. אחרי זה הבנתי שאני כבר מכיר את הקול של נדב מ"Mr. Heavy & Ms. Low" ועד היום אני חוזר מידי פעם לאלבום הקטן והמרגש שלהם "Woke Up In A Midget". כנראה שהקול של נדב פשוט נשאר בראש שלי כל הזמן הזה, אז לא מפתיעה האחיזה שלו בראש החלום.
אגב נדב הספיק מאז לעמוד מאחורי עוד כמה פרוייקטים מעניינים כמו Yonatan & Me, Dysfunctional Heroes ועוד כמה והשיר המושלם הזה לקוח מאלבום הסולו האחרון שלו.
7.
Sun Tailor
Bells
(מתוך "Like the Tide" /// 2012)
הנה אלבום שמתנגן לי בלופ כל היום. ארנון נאור בעזרת אחיו אודי נאור (שאני מכיר דווקא מחיי הלילה) הוציא החודש אלבום תחת השם Sun Tailor. זה מאותם האלבומים שקשה להאמין שנוצרו בארץ הקטנה שלנו ובסביבה של אולפן ביתי שהיה פעם בכלל חדר קטנטנן. נראה לי שאין צורך בניים-דרופינג של מוסיקאים מהעבר שהשירים באלבום מהדהדים אליהם אבל ניק דרייק הוא ללא ספק אחד מהם. אפשר גם לשמוע את האפור הרומנטי של לונדון שבה האלבום נכתב ברובו בזמן שהות של ארנון שם. הקול העוטף של ארנון, הסאונד החמים והמילים המרגשות יוצרים אלבום שפשוט נכנס למערכת הדם שלי ולא עוזב לרגע ומבחינתי זו ההגדרה לאלבום מושלם.
8.
The Aprons
Everything
(מתוך "Sound Stains" /// 2011)
חברת מהילדות הכירה לי במקרה את האלבום המסתורי הזה של טליה פרי וחווה כהן ומזל שהיא עשתה את זה. שירה נשית על גבי מנגינה שלמרות העדינות שבה ברור לך שהר געש עצום עומד להתפרץ מתחת והמתח הזה פשוט מרגש. השיר הספציפי הזה נתקע לי בראש ונשמע לי מוכר עד שחברה ציינה שהוא מזכיר בהתחלה את שיר המלחמות האולטימטיבי "ילדי חורף 73" מה שאוטומטית הדליק אותי וגרם לי לתהות אם הן מודעות לזה או שלפעמים המחיר בלהיות מוסיקאי בישראל זה לתת למלחמות כאלה ואחרות לחדור אליך. סתם תהייה שלא קשורה לעניין עצמו שהוא האלבום הקטן והיפייפה הזה שאתם חייבים להכיר.
9.
Shimrit Nativ
The Simple Joy
(2011)
בפינת הדברים החדשים שעוד לא שמעתם אבל בקרוב תשמעו בלי סוף יושבת שמרית נתיב. שמרית החלה את דרכה המוסיקלית בתור חלילנית ג'אז. לפני כשנתיים גילתה פתאום את קולה, ממש מעמקי נשמתה. באותו זמן גם נולד החיבור שלה לגיטרה, ושירים ולחנים החלו לצאת. מאז היא התמסרה לחלוטין לדרך חדשה של כתיבה ושירה, ועכשיו היא משלבת גם את הנגינה בחליל בתוך החומרים החדשים במסגרת מופע הסולו שלה. לדעתי זה אחד השירים המושלמים ששמעתי לאחרונה ויש לשמרית קול שפשוט מצליח לרגש ולנחם אותי בו זמנית.
10.
Passport Project
Borrowed Time
(מתוך "State of Grace" /// 2012)
כן, אנחל בונני פנה לשירה. עד כאן מה שיכול להשמע כרכילות שאפשר לתהות לגביה ועכשיו אפשר לעבור הלאה. הפרוייקט הזה של גל פדה ואנחל בונני זה אחד הדברים היפים שקרו כאן. העיבודים של גל נשענים על אקוסטיות וגיטרות עדינות ונותנים לקול "החדש" של אנחל לרחף מעל כל זה ולהזכיר את דמיאן רייס ו-Angus Stone. וממש כמו אצל האחרונים, זה מצד אחד מתוק וחלומי אבל מצד שני גם קודר ומרגש. שילוב שהופך את השירים באלבום לחזקים ורלוונטיים ומשכיחים כל רכילות או דעה שאפשר לפתח בהקשר לצמד הזה. המוסיקה באמת חשובה כאן יותר.
11.
יעל דקלבאום
תשרי
(מתוך "שמחה ועצב" /// 2012)
"שמחה ועצב" זה אחד מהאלבומים האלו שבאים ומשליכים את כל הדעות הקדומות שלי לעזאזל. אני מודה שלא התחברתי ליעל דקלבאום באלבום הבכורה שלה באנגלית ממיליון סיבות ובעיקר בגלל שהשירים לא הצליחו להכנס לי ללב ולדרוש לעצמם חלקה טובה ונצחית. אבל אז כאמור הגיע האלבום הזה שכולו בעברית היפה של יעל לצד מנגינות שמשלבות מכאן ומשם וכל זה יוצר אלבום שלא רק שרלוונטי מוסיקלית אלא רלוונטי כאמירה על הכאן ועכשיו בארץ. מהשירים הרומנטיים ועד לשיר המחאה "שנת 2010". זה מרגיש כמו אלבום שכולו טיול שנתי אבל הפעם כשאני בוגר, מפוכח יותר ולגמרי בגפי. שירים שהם כמו נופים שרצים מול העיניים בזמן הנסיעה באוטובוס רק שהפעם הנופים הם לא רק טבע וירוק אלא גם עיר וגעגועים ואהבות נשכחות.
12.
תומר יוסף
ז'ה טם תל אביב
(מתוך "השחר 35" /// 2011)
האלבום האחרון של תומר יוסף הוא אחד הדברים הכי טובים שקרו כאן לאחרונה. אלבום אינטימי ואישי עם שירים שלרגע צריך לנער את הראש כדי להיזכר שזה אותו תומר יוסף אנרגטי מבלקן ביט בוקס ואלבומי הסולו המוקדמים שלו. כנראה כשאתה הופך לאבא אז דברים משתנים גם מוסיקלית וזה שינוי יפה עד מוות. את השיר הזה אני אוהב במיוחד כי הוא מצליח להרגיע אותי בכל פעם שאני חושב שנמאס לי מתל אביב ולהזכיר לי שאם כבר מישהו ימאס על מישהו זה אני על תל אביב...
13.
קרולינה
שנסון ללבנון
(מתוך "זוהר" /// 2012)
הנה הגיע האלבום השני והמצופה של קרולינה ובתוכו השיר הזה שכולו שיר אהבה שובר לב למדינה מהממת שנמצאת כמה קילומטרים מפה אבל מרגיש כאילו המרחק הוא עצום בהרבה. אין פה מקום לפוליטיקה אלא רק געגועים שכנראה נדבקו בי דרך האוכל של השכנה הגדולה והחמה שלנו בארמניה שהייתה לי כמו סבתא מנחמת שמעולם לא הייתה לי ואולי זה החלום האמורפי של בן זוגי הערבי שרוצה לטייל ברחובות ביירות ולשמוע את הצלילים החדשים שבוקעים מאדמתה.
14.
נילי פינק
שדה הקרב
(מתוך "נילי פינק" /// 2011)
אלבום הבכורה של נילי פינק זה מסוג האלבומים שגדלים עלי משמיעה לשמיעה. יש באלבומים טקסטים יפים ולא רגילים על זוגיות ואהבה והרגעים הקטנים שבין לבין. כל זה מלווה באנרגיות של נילי ובקול מרגש שלה.
15.
Ruth Dolores Weiss
God Bless the Child
(מתוך "My Middle Name Is Misery" /// 2012)
את רות דולורס וייס אני אוהב עוד מאלבומה הראשון באנגלית. אחרי זה הגיע אלבום הביצועים לשירים ישראליים ועכשיו מגיע אלבום שכולו ביצועים שלה על גבי שני דיסקים לשירים אהובים עליה באנגלית. אי אפשר לקרוא לזה קאברים כי רות לא יודעת לעשות קאברים אלא ביצועים שהופכים שירים של אחרים לשירים שלה עצמה. היכולת שלה לעשות את זה גורמת לליבי להחסיר פעימה בכל פעם מחדש. בכל שיר באלבום הכפול הזה אני נפעם מהקול שלה שלא דומה לשום קול אחר ולשירים שכבר לא אוכל לשמוע מבלי לחשוב על הביצועים המושלמים שלה. האלבום הזה מסתיים בשיר הסודי הזה שהוא ביצוע לבילי הולידיי שאני כל כך אוהב והנה גם כאן הקול של רות משתלט על השיר ועליי ועם סוג של שיר ערש אפשר לסיים את הפוסט וללכת לישון.
* הופעת השקה לאלבום 22.03 בלבונטין 7 *
פייסבוק
15.Ruth Dolores Weiss - God Bless The Child by 4 crying out loud
