קור כלבים / Special FLAKES Edition

החורף בא לנשק אותי ואני רק מנסה שלא להשבר מקצות אצבעותיי ועד קצוות שערותיי, מסתיר שברים אקראיים שיעשו לי נעים כשיחזרו לכאוב בכל חורף בחורפו וברגעים שהוא  ייעדר ארגיש שהבית הזה הוא רק חצי בית בלעדיו.

כבר ימים שאני לא שקט. יש בחוץ מלחמות שמחכות להפסיד, בניינים שקמים כדי ליפול, אנשים שמחפשים אהבות להשבר מהן וכמה געגועים לרכוש מספסרים. ואני רק בוהה מחלונות לא אטומים כי פה אני עם הצרות בשקט ושם אני אהיה בשקט עם הצרות. מחכה שהחורף כבר יחזור ובהבל פיו צחנה של קור כלבים, בדידות וגעגוע אחד שנרכש בפינת רחוב.

עכשיו כולם מדברים עליי כאילו אני המשוגע שהתאהב בחורף. שוכח מהרגליו המגונים לקום ולעזוב ולעולם לא להשאר למרות תחנוניי לקצת חמלה גם אם קרירה. אבל אני לא חי על חרטות. גם כשיעזוב אותי, ישארו לי השירים של אחרים.

פוסט-ספיישל עבור גיליון דצמבר של FLAKES / מגזין הבית של הברקפסט קלאב והמילק.
FLAKES גם בפייסבוק.

1.

Sidsel Endresen & Bugge Wesseltoft

Out Here. In There.

 (taken from "Out Here. In There." /// 2002)

מבחינתי זה השיר שנולדתי איתו מחדש ורוב הסיכויים שארצה גם למות איתו. כבר כמעט עשור הוא הולך איתי לכל מקום ומנחם אותי. הקול המדהים של סידסל אנדרסן והמוסיקה המכשפת של בוגי ווסלטופט מתחברים לכדי נוף רגשי ומוסיקלי אחד שמספיקה שמיעה אחת כדי ליפול בשבי. לא הרבה שירים יכולים להיות מנחמים  ומלאי חמלה כמו השיר הזה.

2.

Sóley

I'll Drown

 (taken from “We Sink” /// 2011)

גילוי לא כל כך מפתיע: באיסלנד יש מוסיקה מדהימה. אני נדהם בכל פעם כשמתווספת לי עוד מוסיקאית משם כמו זאת, Sóley Stefánsdóttir בת ה-23 (שהיא גם חלק מקולקטיב האינדי Seabear) שבכלל התחילה ללמוד פסנתר והלחנה ורק לאחרונה גילתה שהיא יכולה גם לשיר. זה הרי משהו כל כך נפוץ להיות מפוצצת כישרון.

לפי אלבום הבכורה המושלם שלה (לאחר אי.פי . מושלם לא פחות) זה ברור כשמש איסלנדית מאיפה הבחורה הגיעה אבל למי שמצפה לקור וקרח יופתע לקבל דווקא חום מלטף ורצון בלתי נשלט לעבור לאיסלנד, להתאהב ולהשאר שם.

3.

Entertainment for the Braindead

Fences

 (taken from “Hydrophobia” /// 2008)

בחורה אחת שיושבת בביתה בגרמניה ומשגרת מוסיקה עוצרת נשימה להורדה חינמית וללא שום שיווק, אלא רק האמונה שבעולם הוירטואלי של היום אפשר להגיע להמון אנשים ולגעת בהם מבלי לבקש מהם את מספר כרטיס האשראי הבינלאומי שלהם. אפילו בממלכת אמאזון לא תוכלו למצוא אותה. המוסיקה שלה נשמעת מפעם אבל היא לגמרי גם מעכשיו. והיא שרה על סיפורי אהבה שגוועו, ארוזים במילים שהיו הולמות גם טרגדיות יווניות. ועדיין, היא נשארת קטנה וצנועה. חפשו בעצמכם ותורידו אותה במלואה באתר שלה ואם ממש תתאהבו אז היא תשמח להכין לכם בעבודת יד את אחד האלבומים שלה ולשלוח לכם עד מפתן הדלת.

4.

Gem Club

252

 (taken from "Breakers" /// 2011)

הרגע שבו מגלים מוסיקה שמצליחה להתנגן בשלמותה יותר מחצי פעם, מוסיקה שגם נכנסת מתחת לעור ומשוגרת ישירות ללב זה רגע שצריך לנצור לנצח. ההרכב הזה שמורכב מהפסנתרן והזמר כריסטופר ברנס והצ'לנית קריסטן דריימלה הוא מסוג ההרכבים האלו שמצליחים גם לשבור לי את הלב וגם לאסוף את כל השברים אחריהם ולהדביק אותם בחזרה. כל שיר באלבום הבכורה שלהם ובאי.פי שיצא לפניו הוא רגע מלא ברגש מתפוצץ, יופי עטוף בצלילים נוגים ועל זמניות של העצב אבל עם תקווה בקצות השיר. האלבום המושלם לחורף של אהבות ופרידות.

להורדת כל השירים

Design / Eilon Bregman

שירים נשכחים

שירים לא אוהבים כששוכחים מהם. הם רק נראים שקטים, מונחים זה לצד זה וזה מעל זה.

אבל במציאות הם נלחמים אחד בשני על תשומת הלב המירבית. לא פלא שמידי פעם שירים אקראיים קופצים לביקור בחלומות שלי וקושרים את גורלם בגורלי למשך כמה ימים ארוכים. ככה הם שירים, יש להם יכולת להדבק בתת מודע ולא לעזוב.

פעם ניהלתי רשימות מסודרות של שירים ואלבומים לפי האלף-בית. היו לי שירים מעודפים, כאלו שנכחו בשברון לב או ברגע נוגה מלא סנטימנטים. שירים ישנים של אחרים שצובעים את הכל בפילטרים נוסטלגיים ומסגרות מפעם בתוך רשת מוסיקלית מסועפת בזיכרונות. אפילו רגעים שבהם הקיצוני הפך להרגל והכאב כאילו חתך בבשר החי הפכו, דרך השירים, לרגעים יפים מנשוא שמעלים חיוך מלא בהומור עצמי ועצב שמטפטף על גושי שמחה.

נסיונותי הכושלים לקבור שירים חיים שנדמו למתים עלו תמיד בתוהו. הרי שירים לא מתים אולי מקסימום מתחלפים בכאלה שמעודכנים יותר נוסטלגית, אבל הם בטוח לא אוהבים להשכח. הם עוד יצוצו בפינת רחוב אפלה ויגרמו לכם להתמודד איתם ועם נטל הזיכרונות שהם סוחבים. ממש כמו אומה של זומבים מוסיקליים הם יקומו על כולנו אם ולו לשנייה נשכח שהנטל שלהם הוא בעצם הנטל שלנו. כל זיכרון והשיר שלו וכל שיר והמניפסט שלו. עולם אכזר שכזה.

החורף הזה הוא זמן טוב להתמודד עם כל השירים הנשכחים שלי.

1.

Lhasa

Anywhere On This Road

 (taken from "The Living Road" /// 2003)

אחת הזמרות שהכי השפיעו עליי ואחת הבודדות שמרגשות אותי עד מוות בכל פעם מחדש, גם כשאני מכיר כבר את כל השירים שלה בעל פה. השיר הזה תמיד זורק אותי לארץ אחרת, אולי אפילו לארמניה. תפאורה מושלמת למסע צועני של נוודים שאין להם בית אחד ואין להם גם הצורך בבית שכזה. עמוק בשיר הזה מסתתר לו משפט שבכל פעם מצמרר אותי מכמה שהוא נכון גם מחוץ לסאבטקסט של השיר. כאילו נכתב על כל גבר בעולם הזה שחושש מאהבה.

"I love a man
Who’s afraid of me
He believes if he doesn’t
Stand guard with a knife
I’ll make him my slave
For the rest of his life"

2.

Le Volume Courbe

Aint Got No...I Got Life

 (taken from “I Killed My Best Friend” /// 2005)

את השיר הזה גיליתי לראשונה בביצוע המדהים של נינה סימון אהובתי אבל משהו בקולה של La Volume Courbe שהוא שם הבמה של Charlotte Marionneau הצרפתייה-בריטית מפשיט את השיר מהפאתוס הנינה סימוני ושם אותו בקונטקסט של זמרת צעירה שרעבה להתפרנס בעולם המוסיקה. קשה לי לדעת אם זה נכון באמת כי אין הרבה מידע על שרלוט ואין לה גם הוצאות אחרות חוץ מהאלבום הקטן והעקום הזה שמידי פעם צץ וחוזר לאוזניי, בעיקר בימים שאני מרגיש קצת נוירוטי.

3.

Suzanne Vega

Caramel

 (taken from “Nine Objects of Desire” /// 1996)

לעיתים אני מרגיש כאילו אני בין הבודדים שעוד עוקבים אחרי הקריירה של סוזן וגה וטוב שכך. ככה גיליתי בה הרבה מעבר ללהיט הענק שלה "לוקה". כמו למשל השיר הקטן הזה מאלבומה החמישי שאיכשהו הצליח להתקע בתודעה שלי ובכל פעם להזכיר לי אהבות ישנות וטובות. אז נכון שרבים מחשיבים אותה לסוג של איזי ליסנינג וזמרת של מבגורים אבל אני מטבעי איש זקן שאוהב לתת לפעמים לאוזניים שלו לנדוד למקומות אחרים בעזרת שירים שהם סיפורים קטנים על אהבות גדולות וקול שתמיד מנחם אותי.

4.

Rilo Kiley

Hail To Whatever You Found In The Sunlight That Surrounds You

 (taken from "The Execution Of All Things" /// 2002)

אני חייב להודות שאת האלבום הזה רכשתי אך ורק בגלל השיר הזה בתקופה שעוד לא היה איך להוריד שירים איזוטריים בפינות הנידחות של האינטרנט. מהר מאוד התאהבתי בכל שיר ושיר ופיתחתי הערצה כלפי Jenny Lewis ששרה כאן ברוב השירים ומאוחר יותר גם יצאה לקריירת סולו מוצלחת.

השיר הזה כולו מנטרה די פשוטה אך כל כך יפה ומבוצעת באופן שלא מפיל אותו לאיזה מקום ניו אייג'י חלילה. וסוג של פזמון שפשוט שובה את הלב. מעין שיר אהבה חד צדדי.

“Hail to those who have come from the sunlight that surrounds you
Hail to whatever you’ve found in the sunlight that surrounds you
Pretend all the good things are for you, pretend all the good things are for me
too
And the weather changes not halfway between your house and mine”

5.

Camera Obscura

I Don't Want To See You

(taken from "Underachievers Please Try Harder" /// 2003)

כמה שאני אוהב שירים קטנים ומרגשים כמו השיר הזה. הסיבה שכל כך אהבתי את קאמרה אובסקורה היא בגלל היכולת המדהימה שלהם לספר סיפורים יום-יומיים כאילו הם עדיין טינאייג'רים שאין להם על מה לשיר חוץ מאהבות נעורים נכזבות. אבל אני מודה שבשנים האחרונות כנראה התבגרתי מה שדי גרם לי לאבד עניין בשירי הלכאורה תמימות שלהם.

6.

Sol Seppy

Injoy

 (taken from "The Bells Of 1 2" /// 2006)

Sol Seppy היא Sophie Michalitsianos ונדמה לי שחוץ מהאלבום הזה ועוד מיני אלבום היא לא הוציאה כלום. כנראה זה מה שהופך את האלבום הזה לכל כך נצחי ועל זמני מבחינתי. כאילו היא באה רק לגרום לך לבכות ואז להעלם. אלבום כל כך יפה שכאילו הוקלט על כוכב אחר, כוכב קטן עם נצח אינסופי מסביב.

7.

Emiliana Torrini

Thinking Out Loud

 (taken from "Fisherman's Woman" /// 2004)

מוזר שעד היום לא שמתי את אמיליאנה כאן. ללא ספק אחת הזמרות שאני מאוד אוהב ומלוות אותי מאז שאני זוכר את התפתחות ההתמכרות שלי לקולות נשיים. עד היום זה אחד האלבומים הכי אהובים עליי.

8.

Beth Orton

On My Way Home

(taken from "Comfort Of Strangers – Limited Edition" /// 2006)

על האהבה שלי לבת' אורטון כבר הצהרתי כאן לא מעט. מידי כמה זמן אני עוד מחפש בקדחתנות איזו ידיעה חדשה שתבשר לי על אלבום חדש שלה או מינימום שיר חדש, עד אז אני חוזר לאלבום האחרון שלה שלא היה מדהים אבל עדיין אפשר למצוא בו כמה אוצרות עם דגש על כמה תוספות שנוספו לגירסא המיוחדת של האלבום מסשנים של הקלטות לאלבום. השיר הזה הוא אחד מהם.

9.

Beth Hirsch

Silent Song

 (taken from "Early Days" /// 2000)

השם בת הירש אולי לא מוכר כמעט לאף אחד חוץ מכמה חולי מוסיקה אבל היא בעצם זאת ששרה את השיר המדהים אך המאוס של "Air" - "All I Need". אני כמובן הייתי מאוהב בשיר הזה ולכן גם יצאתי למסע למצוא אלבומים מקריירת הסולו שלה שלא כל כך המריאה מאז השיתוף הפעולה העל זמני עם אייר. האלבום הקטן הזה שכמעט כולו נשען על הגיטרה והקול שלה הוא אלבום קטן ויפה שפשוט עבר מתחת לרדאר. השיר הזה שסוגר אותו הוא אחד האהובים עלי.

10.

Keren Ann

I Was Born To Love Magic (Nick drake Cover)

 (taken from "Not Going Anywhere - Limited Edition” /// 2003)

אני מאוהב בקרן אן. הנה אמרתי את זה בקול רם. האלבום האחרון שלה עדיין מהדהד בתוכי ואני לומד לגדול איתו אבל האלבום המדהים הזה שלה שהכניס אותה לזירה של שירים באנגלית אחרי שני אלבומים בצרפתית הוא עד היום אחד האלבומים הנצחייםשמנחמים אותי לעת מצוא. כמובן שלא היה מאושר ממני כשהנחתי את ידיי על הגירסה המיוחדת שכללה גם את הקאבר המושלם הזה לניק דרייק שהוא אחד האומנים שעד היום אני שמח שגיליתי אותם. מעניין איך חיי היו נראים אם לא הייתי מתוודע אליו או לקרן אן בעצם?

להורדת כל השירים

Pearl's Record Collection #02

Lamb - Lamb

1996

הרגע הזה שבו מגלים את האלבום הזה הוא רגע משנה חיים. השילוב בין הטריפ הופ, דראם אנד בייס, המילים והקול הלא אנושי והמנחם של Lou Rhodes פשוט מצליח לעצור את החיים לרגע ולתת נחת למי שמאזין לו.
גיליתי אותי שנים אחרי יציאתו המקורית דרך השיר "Gorecki" שהזדחל לו לאחת מרצועות השידור הלילות בMTV. זה היה רגע שבו הבנאליות עצרה מלכת והדמעות פשוט השתחררו. כמה יופי בשיר אהבה אחד.

לאמב הם בעצם Andy Barlow ו-Lou Rhodes שהגיעו ממנצ'סטר ממש בשיאו של מה שנקרא גל הטריפ הופ. עד היום יש ויכוח האם הם באמת היו טריפ הופיים והאם הטריפ הופ בכלל היה קיים או שזה היה סתם שם שהודבק לכמה הרכבים ע"י מגזין שחיפש לתייג ז'אנרים בשנות ה90 הורסטיליות.
אחרי 4 אלבומים טובים יותר ופחות, תיוגם בעל כורחם תחת ז'אנר אחר ושנוא כמו הצ'יל אאוט, התפרקות ואיחוד מחדש עם אלבום שיצא השנה בשם "5" שמצליח לרגש אבל לא משחזר את ההתפעלות הראשונית שחוויתי איתם. האלבום הזה עדיין נמצא על המדף שלי ששייך לכל אותם אלבומים שמידי פעם באים לנחם אותי ותת לי שעה וקצת של שקט נפשי מלווה בסערת רגשות מוצדקת.


Lamb - Gorecki by Angkor
הנה גם הגירסה המדהימה של ניקול קידמן מ"מולאן רוג'" של באז לורמן כאן.

להורדה

Say Goodbye, Wave Hello

אין דבר יפה יותר מפרידה שיש לה ניחוח טוב.

הפרידה ואני אוייבים כבר מהרגע שאני זוכר את עצמי מזהה טעמים והטעם שפרידות השאירו בי ועדיין משאירות הוא יותר אמורפי ולא טעם בנאלי של מר או עצוב. שנים שאני מנסה לזהות אותו אבל עוד לא עידכנו לי גירסה ואין לי הג'י פי אס הפנימי הנכון.

ועכשיו כשעוד צלע ממני עזבה למקום במרחק של כארבעים דקות במונית שירות מקוללת בתירוץ הולם של מרדף מדוד אחר החלום שלה אז המילה פרידה חזרה להדהד בתוכי כמו שלט ניאון שתלוי עקום על מלון אמצע הדרך.

לא געגוע הוא הרגש שעולה בי ברגעים אלו אלא מחסור בחלק עקרוני בגופי. את ואני לא מכירים יותר מידי זמן אבל זה מרגיש כמו נצח של טוב ורע. את תמיד מתגעגעת ואני תמיד זורק כדורים בחזרה כי להתגעגע מרגיש לי מיותר ביחוד כשאני מאושר שסוף סוף תפסת את האושר בקצוותיו. אולי זה לא מרגיש לך ככה עכשיו אבל למי שעומד מהצד זה ברור כשמש.

עכשיו הפוסט הזה נהיה אישי וכך זה כנראה היה אמור להיות. לפעמים מילים כתובות יותר קלות להגייה. אני משחרר אותך ופתאום החברות שלנו כתובה בדפי ההיסטוריה האישיים. מתחילים חיים חדשים שכבר לא תלויים בחיי השגרה המעייפים אלא בחופן חלומות מתגשמים, קורטוב געגוע ופרידה אחת עם ריח עז של טוב.

זה כנראה המקום להגיד לך בכמה שירים עם צלילים שמזכירים לי אותך וקולות שמעוררים געגועים תודה על כל מה שאת בשבילי וזה יותר מכל מה שא פעם תדעי או שאוכל לעצב במילים. את בין הבודדים שהפכו בשבילי את המבנה של בית-פזמון-בית-גשר-בית לכל כך ממשי ואמיתי.

תודה.

מוקדש לגברת ס.

...Say Goodbye, Wave Hello by 4 crying out loud

להורדת כל השירים

הורוד האפור הזה

מרגיש כלוא במחשבות שלא מצליחות להתרגם למילים שלמות. יצאתי לחיפושים אחר מקום עם ארבעה כיווני רגש. נזכר שלפני עשור החלטנו להתעלם מכל מה שאפור ולהתרכז רק בשחור, לבן וורוד פוקסיה. כי הדבר הכי נורא שיכול לקרות לנו זה שניתן לאפור להכנס במפתן דלתינו ועוד חלילה נתרגל אליו ולסיפוריו המשעממים ונטולי הריגושים.

נזכר בימים אחרים שבהם לכל שיר שהתנגן ברקע היתה משמעות. ימים בהם פרחים דיברו אלינו והחלומות היו חברינו הטובים ביותר. ימים של דמויות מסיטקום ועכברים מצויירים מול כל העולם. ימים של אהבות שהן טרגדיות מהניצוץ הראשון. מניפסטים אודותינו פזורים במגירות. שיחות על החיים והמוות. שירים שיכולנו לנכס לעצמינו. איך נאחזנו בכל שיר ושיר. הרי חיפשנו מקום מסתור במוסיקה, רחוק מאפרוריות השמיים והעצים והמושבים שלצידנו. בהינו מחוץ לחלונות כי ידענו שאת הורוד נזהה ממרחקים וניתן לו לסחוף אותנו ושמהאפור ההוא נזהר כמו מאש.

אבל איכשהו נרדמנו בשמירה. נתנו לאפור להאפיר את השנים והתחלנו להתרגל בכפייה. ילד לא רצוי בחיים נטולי שירים שאנחנו יכולים לנכס לעצמינו. הגיע הזמן שנתחיל לצבוע את האפור, כמה בנאלי ככה דחוף. ואני יודע שאת מפחדת מהמברשת המגואלת בצבע, בטוחה שכל שכבה שהיא תצבע תמחק את זו שמתחתיה אבל תמיד ישארו לך הסדקים הקטנים. האפור כאן ואם אנחנו לא יכולים לנצח אותו אז לעולם לא נצטרף אליו.

שכבה ראשונה של צבע בדרכה להתייבש ואנחנו בהפסקת סיגריה.

מוקדש לביאנקה.

1.

Hope Sandoval & The Warm Inventions

Butterfly Mornings

 (taken from "Bavarian Fruit Bread" /// 2001)

זה שיר הבוקר האולטימטיבי מבחינתי. שיר של התחלה בלי סוף. עד היום אני עוד מדמיין או שמא זוכר ימים של בוקר מזדחל מחלונות ללא וילונות ומאיר את כל מה שבנאלי ולא חשוב אבל בו זמנית כל כך יפה וסמלי. הקול של הופ סנדובל (מהרכב הניינטיז Mazzy Star שבימים אלו עושה קאמבק יפייפה) הוא מהקולות המלטפים ביותר שיש אבל תמיד עם עומק שמערער גם את השקט של הבוקר הכי יפה.

2.

Feist

Let It Die

 (taken from “Let It Die” /// 2004)

הרגע שבו שמעתי לראשונה את השיר הזה חיי השתנו. התפיסה שלי לאהבה השתחררה מכבלי הרומנטיקה ההוליוודית וקיבלה תוקף מציאותי יותר. סטירה משנת חיים שכזאת עדיף לקבל בקולה של פיסט המדהימה (שאלבומה החדש "Metals" הוא יצירה צנועה ומדהימה שלוקח זמן להתאהב בה בניגוד לאלבומה הפופי הקודם). הרגעים בהם פיסט שרה ש"החלק העצוב ביותר בלב שבור זה לא הסוף כמו שזו ההתחלה" ו"הטרגדיה מתחילה מהניצוץ הראשון, לאבד את ראשך למען ליבך" הם רגעים שאין מהם דרך חזרה. הכל נהיה כל כך פשוט וקל ובו זמנית כל כך טרגי וכואב וכל זה מנוסח בצורה הכי מדוייקת שיש. אז ככה אני אוהב לראות את האהבות שלי: רגעים מדהימים בחיים שכבר מההתחלה הסוף שלהם ידוע מראש והנחמה היחידה שלי היא שלעולם לא אדע באמת כמה זמן הרגעים האלו ימשכו.

3.

Keren Ann

By The Cathedral

 (taken from “Not Going Anywhere” /// 2003)

על אהבתי לקרן אן כבר דיברתי רבות אבל זה השיר הראשון שלה שגם הצליח לשבור את ליבי. עד היום איכשהו השיר הזה מערער אותי. אולי זה הסיפור הקטן שכולו רגע קולנועי ישן בשחור לבן, אולי זה המפגש שמעולם לא קרה ואולי זו הקתדרלה הזאת שלקוחה מעולמות אחרים שזרים להרבה אנשים בארץ אבל לי הן מזכירות את הכנסיות הישנות שאמא שלי הייתה לוקחת אותנו אליהן והסיפורים שהייתי הוגה בראשי על אנשים ואהבות עזובות בעודי יושב בחצרות שלהן.

4.

Mia Doi Todd

Merry Me

 (taken from "The Golden State" /// 2002)

רוב השירים בפוסט הזה הם שירים שהתנגנו לי ולחבריי הקרובים כשהיינו בני 17. ימים שהכל בהם נראה סופני מצד אחד ומלא הבטחות מצד שני. ימים שבהם רכישת אלבום לוותה בהאזנה של שעות בחנות הדיסקים היחידה בצפון הרחוק, התאהבות חד משמעית ורכישה במיטב כספינו. הזוגיות המעט ממוסדת הזאת עם השירים והזמרות היה שווה את כל הכסף והזמן שבעולם. אחד האלבומים שנחרטו בי מאותם הימים היה האלבום היפה הזה שרק לאחר כמה שנים הבנתי שהוא נוצר משילוב בין שירים חדשים ושירים מופקים מחדש מאלבומה הראשון של מיה דוי טוד. אז השמחה הייתה כפולה כי יכולתי להתרגש מאותם השירים באופנים שונים. מה שהדהים אותי בשיר הזה זה הפזמון שמבלבל וגורם לך לחשוב שהנה זה שיר יאה לחופה אבל נבירה במילים והתבגרות של כמה שנים הבהירה שהשיר דווקא בא לערער את כל מושג החתונה.

5.

Lady & Bird

See Me Fall

(taken from "Lady & Bird" /// 2003)

חזרה לקרן אן ולפרוייקט שלה עם בן זוגה אז Bardi Johannson. ללא ספק זהו אחד האלבומים הכי עצובים ומדהימים ביופיים שאי פעם נוצרו. משהו במלודיות, בסיפור הקונספט ובקולות נותן לאלבום הזה תוקף על זמני. כמה ימים ולילות העברנו בהאזנה דרוכה לכל שיר ושיר מתוכו וכמה קיווינו שהסוף של האלבום יהיה סוף אחר, טוב יותר.

6.

Donna Regina

Blue (Happy Without You)

 (taken from "Northern Classic" /// 2002)

לפני עידן הבלוגים למצוא אלבום כזה היה רגע של קטרזיס עצום. אלבום שלא דומה לשום דבר אחר ומרגיש כאילו אתה היחידי שמודע לקיומו. אלבום שכולו שירים קטנים ששטים על אלקטרוניקה עדינה, לופים של צלילים וקולה של Regina Janssen שהיא חצי מההרכב שכולל גם את בעלה.

7.

Múm

Green Grass Of Tunnel

 (taken from "Finally We Are No One" /// 2002)

רק שירים בודדים מצליחים לגרום לאוזניים לנדוד למקומות חלומיים משונים שספק קיימים במציאות וספק לא. השיר הזה והאלבום כולו הצליחו לא פעם פשוט להוציא אותי מגופי למסעות בעולמות זרים ולא משנה מה היה הנוף הממשי שהיה מולי אני פשוט ריחפתי מול גבעות שמאחוריהם יש בריכה ובזמן ששחיתי פשוט יכולתי לעצום את עיניי ולחזור למציאות...

8.

CocoRosie

Madonna

(taken from "La Maison de Mon Reve" /// 2004)

כמה טוב שיש את קוקורוסי ולו כדי שמפעם לפעם נרגיש פחות מוזרים. כל הצלילים הכי מוזרים שאפשר להפיק מצעצועים מוזרים לא פחות והקולות של שתי האחיות לבית קאסדי מתחברים ליצירה שכולה חיבור בין התמימות של הילדות לאפלה והקשיחות של ההתבגרות.

9.

Joanna Newsom

Sprout And The Bean

 (taken from "The Milk-Eyed Mender" /// 2004)

בפעם הראשונה ששמעתי את השיר הזה בMtv Alternative הבנתי שנמצאה ביורק החדשה אבל זה לא היה נכון. פשוט נמצא קול חדש ומרגש שמחלק את העולם לשניים; אלה שאוהבים אותה ואלה שלא יכולים לסבול את קולה. קצת כמו במקרה של ביורק אבל שונה מוסיקלית. לצערי לא המשכתי לעקוב אחריה ואחרי השירים באורך 11 דקות או האלבומים המשולשים כי תמיד הרגשתי שאני לא ראוי לה ולכל היופי שהיא מביאה איתה ותמיד דבקתי לשיריה הקצרים ביותר, אלה שב3 דקות הצליחו לרגש ולספר סיפור קצר ממאות קודמות. כמובן שנוכחותי בהופעה שלה בתל אביב הזכירה לי כמה שאני רוצה להיות ראוי לה ולנבל שלה ומאז אני מנסה שוב ושוב עד שאצליח, אבל מה שבטוח זה שהאלבום הזה יבוא איתי לאי בודד.

10.

Taken By Trees

To Lose Someone

 (taken from "East Of Eden" /// 2009)

Taken by Trees זה בעצם פרוייקט הסולו של ויקטוריה ברגסמן מה"Concretes", הרכב שאהבתי מאוד בזמנו. את האלבום הזה היא הקליטה לאחר שהייה בפקיסטן ורוב הנגנים בו הם נגנים חובבים שהיא אספה סביבה. זה יכל להפוך את כל העסק לאלבום מוסיקת עולם אבל איכשהו הקול שלה והמילים שכתבה הצליחו להשאיר את כל העניין על אדמת האינדי ויותר מזה - הם פשוט הצליחו לרגש. השיר הספציפי הזה שכולו פרידה לא שלמה ממישהו שנעלם או מת הוא שיר קורע לב שלא פורט על מיתרי הרגשנות אלא על מיתרי הרגש וזה יפה עד כאב.

להורדת כל השירים

Pearl's Record Collection #01

כשפתחתי את הבלוג הזה לפני שנה (ו-3 ימים!) לא חשבתי עד כמה שהוא יהפוך לחלק מחיי.
ממש כמו שהמוסיקה בחיי השתלטה עליי מאז שאני זוכר את עצמי, ככה הבלוג השתלט עליי.
זה בעצם היומן האישי שלי או יותר נכון יומן המסע המוסיקלי שלי...

אז כחלק מההחלטות לשנה החדשה החלטתי לעלות בכל פעם אלבום אחר שיש לי באוסף הפיסי בבית ושליוו אותי מעיר לעיר, מדירה לדירה ומאהבה לאהבה.
סוג של תיעוד של כל הרגשות המוסיקליים שנצרבו על גבי פלסטיקים, נרכשו במיטב כספי גם שלא היה לי אותו, ליוו את החיים שלי בטוב, ברע ובמה שהיה באמצע ובסופו של דבר נצרבו ברגש שלי. מי אמר שפלסטיק זה דבר רע?

אז בלי סלקציה מיוחדת או הגדרות ז'אנריות חסרות תועלת אני אביא לכם אלבומים שלמים בתקווה שיזיזו גם לכם את הלב לכאן או לשם.

Kings of Convenience - Versus

2001

נתחיל באלבום הרמיקסים של Kings of Convenience שהם Erlend Øye ו-Eirik Glambek Bøe הנוורוגיים שעם אלבומם הראשון והמקסים "Quiet Is The New Loud" התחילו גל מוסיקלי קטן שנקרא באותו השם וכלל בתוכו אומנים שחוזרים למקומות אקוסטיים ווקאליים בסגנון סיימון וגרפונקל וניק דרייק.

האלבום הזה הוא אלבום הרמיקסים שיצא מיד אחרי אלבום הבכורה וכלל רמיקסים וגירסאות חדשות לשירים מהאלבום שנעשו על ידי כמה מוסיקאים בדרכם החדשה והלא מוכרת יחסית כמו Royksopp, Ladytron ו-Four Tet.

כבר מהצליל הראשון של האלבום הבנתי שאין דרך חזרה ומעכשיו אהיה לנצח מאוהב בצלילים אלקטרוניים חלומיים בשילוב קולות גבריים ונשיים כאחד והשפעות פולקיות. לימים יקראו לזה פולקטרוניקה.

 very special thanks to Ben Verona-Polski 4 the logo design

להורדה

שירים זרים

בשעת לילה מאוחרת, בין החולמים לחיים זה תמיד מרגיש שהחיים עוצרים מלכת.

שירים בשפה זרה משתלטים על הרגשות הכי כמוסים, הכי דרמטיים, הכי מאוהבים בי.

שפה שאולי לעולם לא אבין מצליחה לגרד את הדפנות המאובנות של ליבי יותר טוב משפת אימי או מהשפה הנרכשת שחיה בתוכי.

אני כבר לא נלחם אלא נותן לשירים האלו לשחות לתוכי ולהשאיר בי שלוליות קטנות של אושר.

פתאום אני בנאלי, פתאום אני מנפנף לציניות לשלום, פתאום אני כולי והריק מתמלא.

גם אם זה זמני אני שלם עם הכל.

את השפה הערבית בשירים לא אהבתי שנים, אולי בגלל שכשאתה ילד אתה בטוח שלכל מלחמה יש טובים ורעים ואולי כי זה הזכיר לי יותר מידי את הבית האמיתי של אבי שברחנו ממנו מבלי ששאלו אותי. בית מזרחי לכל הדעות. ואז יום אחד, לא בטוח אם זה היה יום בהיר או ערפילי, שיר קטן בערבית התגנב והשקה את הכיסופים בתוכי שגדלו לכדי געגועים אינסופיים, כמעט נצחיים, לכל מה שהיה, לא היה ועוד יהיה. ביום הזה למדתי כמה שהשפה הזאת היא מוסיקלית: מתפתלת ומפתה, חוגגת את העצב ושוברת את הדמעות. מוציאה ממך את כל שכמוס וכל שגלוי. אין יותר קירות הגנה יש רק אותך עירום והלב מקפץ לו בריקודי בטן חרישיים. וזו לא סטיגמה אלא הרגש האמיתי. בלי להבין מילה אתה פשוט מוצא את הרגש שבין מילה למילה ובין מנגינה לאחותה.

כל זה קרה לפני שפגשתי את אהובי הקטן שהיום כבר מתרגם לי סימולטנית ואיכשהו תמיד יש לנו ההרגשה שכל שיר כזה נכתב עלינו. על מה שהיינו, לא היינו ועוד נהיה.

הפוסט הזה לא רוצה להיות פוליטי אלא רק מוסיקלי והוא מוקדש לאנשים בלבנון שמוכיחים שמוסיקה מנצחת הכל, לאנשים במצרים שמאמינים במהפכות גדולות, למדינה החדשה שתקום ותעלה מהחולות שלצידנו ולכל מי שערבית היא שפת חייו גם אם לא שפת אימו.

1.

Zehava Ben

7ub Musta 7il (Ahava Asura)

زهافا بن – الحب المستحيل

 (taken from "Ahava Asura Soundtrack" /// 1998)

מוסיקה מזרחית ואני מעולם לא היינו חברים טובים, אפילו לא ידידים. עם השנים פיתחתי חיבה לשירים מסויימים אבל כמכלול זה תמיד הרגיש לי עממיות אינסטנט ולי קשה להתחבר לאינסטנט. כששמעתי לראשונה את השיר הזה מהפסקול של הסרט השנוי במחלוקת "אהבה אסורה" בביצוע מרהיב של זהבה בן ובהפקה גאונית של חיים לרוז פשוט התאהבתי. מיותר לציין כמה השיר הזה מרגש ביחוד לאור השילוב בין הצליל האלקטרוני לקול האמיתי והכואב של  זהבה בן בתקופה ששילוב כזה היה רק בחיתוליו. כשגיליתי בסוף פסקול הסרט את הגירסה הערבית שללא ספק היתה יותר אלקטרונית ויותר מושפעת ממוסיקה ערבית אז ההתרגשות היתה גדולה עוד יותר והפכה לאהבה אמיתית. חפשו את "גירסאות לרוז" של זהבה בן. אלבום שהגיע ב2002 והיה אחד הדברים הטובים ביותר ברפרטואר של זהבה בן. חבל שאין עוד הרבה כאלו.

2.

HiBA

Fog El Nakhal

هبى- فوق النخل

 (2010)

השיר הזה הוא עדות לכל הטוב שמתפתח בסצינת המוסיקה בביירות בהנהגתו של Zeid Hamadan שגם מופיע תחת כמה וכמה כינויים וגם מפיק (נוכחותו הרבה בפוסט הזה ברורה). הבחור המבריק הזה מצליח לקחת את המסורת ולשלב אותה עם כל מה שטוב ונכון מבחינה מוסיקלית ועדיין להיות יוצא דופן ולהבדיל את סצינת המוסיקה המתחדשת בבירות ממערביות יתר. את שיר העם הסורי היפייפה הזה שרה Hiba שהחליטה להחזיר לתודעה שירי אהבה ישנים נושנים. השיר מספר על אישה שמחכה לאהוב על גדות הנחל אך הוא לא שב וכנראה גם לא ישוב לעולם.

3.

Natacha Atlas

Ghanwa Bossanova

نتاشا اطلس- غنوة بوسانوفا

 (taken from " Mish Maoul" /// 2006)

לא היה מאושר ממני למשמע החדשות שנטשה אטלס תגיע להופעה בארץ ולכן גם לא היה עצוב ממני כששמעתי על הביטול על רקע פוליטי. עם כל ההבנה שלי לאלה שמבטלים מתוך חרם פוליטי דווקא במקרה של נטשה אטלס הביטול צרם לי מאוד. ביחוד אחרי ששחררה הודעה כשהחליטה להופיע בארץ ובה אמרה שהיא מודעת למצב במדינה ומעוניינת להגיע ולעמוד מול כל מעריץ ומעריץ שלה ולבקש אישית שנפסיק את הכיבוש ושנילחם על זכויות האחר. מה שהיה נשמע לי כצעד אמיץ מאוד ביחוד מצד זמרת ערבייה. אבל כשביטלה תירצה את הביטול בכך שלדעתה חרם הוא הדרך הנכונה להביע דעה על המדיניות של ישראל. חרם ממש כמו בכיתה ד' כשהיינו ילדים וחשבנו שזו הדרך להלחם בילדים שמסביבנו. לא לדבר בארבע עיניים ולא לפנות ישירות לליבו ומוחו של האדם שמולך אלא חרם ילדותי. זהו כמובן צעד צבוע שנובע יותר מהרצון לא לפגוע במעריציה המשלמים מחוץ לגבולות ישראל ושחלילה לא יבוטלו תאריכי הופעותיה במדינות ערב.

בתמימותי אני מקווה שיום יבוא ולא יהיה צורך בחרם פוליטי ואומנים כמו נטשה יוכלו לעמוד בגאווה על במה בארץ בידיעה שמי שיושב על כס המלכות הפוליטי היה חכם דיו לשנות את כל שהיה רע במדינה הכובשת הזאת.

כל זה כמובן לא משנה את העובדה שבעיניי היא אחת הזמרות המדהימות ושאני מאוהב בה קשות כבר כעשור. היכולת שלה לקחת את המוסיקה הערבית ולטייל איתה ברחבי העולם המוסיקלי ועדיין להשאר נאמנה למקורות ושורשים היא מדהימה. כמו בשיר הזה שהפך לבוסה נובה ערבית מדהימה ולמרות קלילותו של הז'אנר עדיין מצליח לרגש.

4.

Rima Khcheich

Ma Baaraef Oul (My Funny Valentine)

ريما خشيش- ما بعرف قول (عيد حبي المضحك)

 (taken from " Yalalalli" /// 2006)

זה קאבר שפשוט הצליח להעיף אותי למקום אחר. ההשתלבות בין הערבית לאנגלית וקולה של Rima Khcheich מעל כל היופי הזה הצליחו לגרום לי לתהות איך זה שהשיר הזה לא נכתב בערבית במקור.

5.

Tania Saleh

Ayya Shi II

تانيا صالح- أيّا شي (2).

 (taken from " Wehde" /// 2011)

שיר אהבה קטן שהוא יותר שיר שמזהיר בפני הסכנות שטמונות באהבה. אישה מזהירה את אהובה בפני הסכנות שיש באווירכדי שאותו אהוב יהיה בכוננות ובערנות מתמדת.

6.

Mashrou' Leila

El Hal Romancy

مشروع ليلى- الحل رومانسي

(taken from " El Hal Romancy" /// 2011)

אם יש מוסיקה שהיא הפסקול של אהובי ושלי זו המוסיקה של ההרכב המדהים הזה מביירות. כבר כתבתי כאן עליהם בעבר ומאז הם הספיקו להוציא אי.פי חדש שממשיך את הקו הרוקי-אינדי-פאנקי ומסמן אותם כהדבר הכי נכון וטוב שיצא מלבנון בשנים האחרונות. אין ספק שהסולן Hamed Sinno שמצליח לשלוט על הכל בעזרת הפרפורמנס המלא תשוקה  שלו הוא אחד האחראים להתרגשות שיש סביבם ולשמועות על הופעות מדהימות ואהדה כמעט מוחלטת מצד הקהילה ההומו-לסבית. גם היכולת שלהם לשיר על נושאים רלוונטיים כמו מחאה ואהבה מקרבת אותם לקהל היעד שלהם: צעירים שנמאס להם מכל הפוליטיקה, המחירים וסתימת הפיות ומוכנים לצאת לרחובות ולדרוש את מקומם בחזרה כשבאמתחתם שיר מחאה-אהבה רומנטי כמו השיר הזה.

האי.פי כמעט ויותר טוב מאלבום הבכורה שלהם ואם הוא הסנונית שמבשרת על האלבום החדש אז יש סיכוי שכשהאלבום יצא הוא יוכרז אוטומטית כהדבר הכי מושלם ומרגש שיצא מגבולות ביירות.

ב21.10.11 בAnna Loulou Bar ביפו יתקיים ערב שכולו מוסיקה ערבית עכשווית והרבה Mashrou' Laila. אם עוד לא חוויתם ערב מדהים שכזה באנה לולו זה הזמן! כנסו לאירוע כאן.

7.

Zeid & The Wings

Hkini

زيد آند ذا وينجز- حكيني

 (taken from "Zeid & The Wings EP" /// 2011)

עוד פרוייקט של Zeid Hamadan. שוב שילוב של אלקטרוניקה עם השפעות ערביות וקולה של הזמרת שמרחף מעל תוהה למה עולמה חרב עליה ומחפשת מישהו שיסביר לה למה זה קורה.

8.

Soap Kills

Cheftak

صوب كيلس (الصابون يقتل)- شفتك

 (taken from "Cheftak" /// 2002)

הרכב ה"טריפ הופ אוריינטלי" הזה הוקם ב1997 ע"י Yasmin Hamdan והמוח הגדול שמאחורי הגל האלקטרוני החדש בבירות Zeid Hamadan (הרי הבטחתי שתפגשו אותו הרבה בפוסט הזה...).

הם הוציאו 3 אלבומי מופת שהיו אז די חדשניים בארצם ו2 אי.פיז והושפעו ממוסיקה ערבית מסורתית וגל האלקטרוניקה ששטף אז את העולם אז. הם התפרקו באופן לא רשמי אחרי אלבומם האחרון שיצא ב2005 והמשיכו כל אחד לפרוייקטים אחרים.  הוא לפרוייקטים הרבים שלו והיא לפרוייקט עם המפיק מירוויס (שעבד עם מדונה) תחת השם Y.A.S..

9.

Maryam Saleh Feat. Zeid Hamdan

Esla7at

مريم صالح وزيد حمدان- اصلاحات

 (2011)

משירי המחאה הבולטים שלאחר המהפכה במצרים. הקטע הזה כביכול לא מתאים לבלוג הזה אבל דווקא בגלל שהוא מגיע ממקום של כאב ושל שינוי הוא מצליח לרגש אותי עם דגש על הקול של Maryam שמצליח להיות תקיף ובו זמנית מלטף ומרגש. השיר מדבר על מצרים של אחרי המהפכות ואיך עדיין רוב האנשים לא באמת מתקדמים אלא נופלים לזנות ולסמים ולא מבינים כמה שיש שינויים באוויר שאמורים להוציא אותם מהמעגל הזה.

10.

Y.A.S.

Coit Me

ياس- كويت مي

 (taken from "Arabology" /// 2009)

הפרוייקט של Yasmin Hamdan ו-Mirwais Ahmadzaï (מי שעשה את Music של מדונה בין השאר) הגיע לאחר מפגש מקרי של השניים במסיבת של מדונה. ההחלטה של מירוויס הייתה להוציא אלבום אלקטרוני בערבית שישמר את יחודיות של השפה ויראה לעולם המערבי שלא כל הערבים הם "טרוריסטים". זה אלבום שלא הרבה מכירים אבל הוא פשוט אלקטרוניקה ערבית במיטבה.

11.

Shift Z feat. Hiba el Mansouri

Ahwak

شيفت زي و هبى المنصوري- أهواك

 (2011)

קאבר מוציא דמעות לשיר של פיירוז בביצוע של Hiba שהחליטה לנבור ולחפש קלאסיקות ערביות ולבצע אותם מול קהל חדש שלא תמיד זוכר את השורשים ובהפקה של Zeid שאחראי על האלקטרוניקה העכשווית לצד הצליל הערבי המובהק. זה שיר שמצליח לחדור אלי בכל פעם ופעם ולהשאיר את עקבותיו.

12.

Dany Baladi

Allallah t3oud

داني بلدي - علا الله تعود

(2011)

דני באלאדי הוא זמר מיינסטרים לבנוני בתחילת דרכו אבל את לגירסה הזאת שלו לשיר של וואדיע אל ספי במקום אחראי מי אם לא Zeid. קטע עוצר נשימה שמתפתח למקומות מדהימים ששוב נמצאים על הקו הדק שבין האלקטרוני למסורתי.

13.

Toufic Farroukh

Elhob

توفيق فاروق – الحب

 (taken from "Tootya" /// 2007)

Toufic  Farroukh הוא נגן סקסופון ומלחין ג'אז מוערך. השיר הזה בביצועה של Rima Khcheich לקוח מאלבומו הקודם והיפה. אלבום שכולו ג'אז עם השפעות ערביות ברורות. חפשו אותו בהקדם.

14.

Fairuz

Ya Tayr

فيروز – يا طير

 (taken from " The Very Best of Fairuz, Vol. 1" /// 1992)

צריך לסיים עם שיר שכולו שורשים ומסורת. שיר שמזכיר לי בוקר מלא בתקווה. תודה לאהובי על שלימד אותי.

" אני משביעה אותך בנוצותיך ובימינו יחדיו.

אני משביעה אותך בורדים עם הקוצים ובמשב הרוח שאתה כל כך אוהב.

אם לאהוביי אתה עף קח אותי איתך אפילו אם לדקה,

ותחזיר אותי בחזרה."

להורדת כל השירים