פוסט אורח : עינב ג'קסון כהן

צילום: דויד פרל

חודשיים אחורנית, דף הבנדקמפ של  אדם כהן. בתוך התרחשות תזזיתית של בוקר אני לוחצת Play.

השיר הראשון מסתיים, כף היד שלי עוד קפואה על העכבר ואני מרגישה ויודעת חזק שני דברים במקביל: 1. אני רוצה לשמור את הפלא הזה בסוד לעצמי. 2. אני חייבת, מוכרחה, שכל העולם יידע עליו.

אני מחפשת ברשת עוד פיסות. אולי ראיון, אולי תמונה. אבל אין עקבות. גם לא פירורים. אני הולכת ומתאהבת, וזו אהבה בלי פנים. יש בינינו הסכם: הוא מוסר לי עשרה שירים מושלמים בשבריריותם, שההכרח והבהילות נמצאים בהם בכל צליל ובכל מילה; אני נדרשת למאמץ החדש-ישן לחלץ את העולם שמאחור. בהתחלה דמיינתי בית מלא בחדרים – יותר חדרים מאנשים. הבית שקט, שֶקט עייף ומתוח. עכשיו אני רואה אותו בדירה קטנה נורא, אולי מרתף, מקליט שירים, מצלם את הבית ממרחק. אני עוברת איתו בין החדרים. אני יכולה להיות קהל, כזה שנותן לשירים לפצוע אותו ולחבוש, ולא מבקש יותר.

חזרה לשני הסעיפים הראשונים – איכשהו מצאתי את האמצע. בחודשיים האחרונים הסתובבתי איתו באוזניות בבלעדיות גמורה, הופכת בשירים, מספרת עליו רק לחבריי הקרובים. לא בפייסבוק, לא בלחיצה אוטומטית על כפתור השיתוף, אלא בשיחה, במייל שמבקש "להאזין כמו פעם, בלי פעולות ברקע". כל מי שהקשיב – התאהב, חתם על ההסכם.

מאז שהמוזיקה היא אחד הדברים שמגדירים אותי, מאז שאני קוראת לעצמי מוזיקאית, יותר ויותר קשה לי להאזין לשיר כמו פעם. המעורבות הגדולה בעולם של מאחורי הקלעים מרתקת, אך באותה הנשימה מתסכלת, כמו גילויו של ה"טריק" במעשה קסמים.

ופתאום אני מבינה שכבר שנים אני מתגעגעת. לרגע שבו גיליתי את פי ג'יי הארווי בתמונה מסקרנת בעיתון, את יהודית רביץ בתקליט ששכב מאובק אצל ההורים, את קרן קרפנטר בסרט ההוא ששודר כמעט בכל לילה בערוץ הסרטים הישן של הכבלים. אני מתגעגעת לחוסר הידיעה, לשמחה שבאפשרוּת, לאלמוניות, לרגע הפשוט הזה שבו השיר לבדו הוא רק קסם. ציור. צילום. סצינה.

כמו פעם, בלי פעולות ברקע: 'שלג'.

נשקי אותי - ביצוע חי 
מילים: סיון שביט / לחן: אמיר צורף וסיון שביט

ביצוע חי מתוך ג'אם ב-88FM עם ירון חי-מנשה. הוקלט ע"י ראובן מן – פברואר 2012

הסיפור שלי עם השיר הזה מתחיל בערב COVER ME השני של דויד. בדרך כלל, כשאני בוחרת בקאבר, יש מחשבה להמציא את השיר מחדש: להחליף את הגופים, לשחק במרווחים, לשבור כלים.

דווקא הפעם רציתי לא לעשות כלום. פשוט לקחת שיר יפה ולשיר אותו.

1.

יהודית רביץ
על החוף
(מתוך "יהודית רביץ" /// 1979)

מתוך האלבום הראשון שלה, לחן מושלם למילים היפהפיות של חיים גורי. התקליט הזה הסתתר אצל הוריי בין פטר והזאב, סינטרה ופול אנקה. בתיכון היה לי פטיפון משגע וזה אחד התקליטים שהסתובבו עליו בלי הפסקה. למרות שהוא קצת מפוזר יש בו בעיניי כמויות עצומות של קסם. בהמשך רכשתי גם את הדיסק, אבל לא הצלחתי להיפרד מקולות התקליט המפצפץ. הודות לנפלאות הרשת מצאתי גרסה דיגיטלית שמלאה בהם. (אי אפשר למצוא את השיר הזה ביוטיוב! לא להאמין.)

2.

Nancy Sinatra and Lee Hazlewood

Summer Wine

 (taken from “Nancy & Lee” /// 1968)

זה שיר עם ריח. כשרק עברתי לחדר השינה החדש שללי, היו בו קירות חשופים, חלונות, מזרן ומחשב מונח על הרצפה. באוויר עמד ריח של צבע טרי. ושל חיים חדשים. בכל פעם שהשיר הזה נפתח אני שוב ברגע ההוא. והתירוץ המוסיקלי: אחד מתזמורי המיתרים האהובים עליי.

3.

PJ Harvey

Angelene

 (taken from “Is This Desire?” /// 1998)

היה לי תחביב קצת משונה בגיל צעיר - לקרוא בעיתונים את כל ביקורות המוזיקה והקולנוע. בסופשבוע אחד נתקלתי בביקורת של שרון מולדאבי על "Is This Desire?" פי ג'יי הארווי. באותו הבוקר קניתי אותו. כשהשיר הזה נכנס, אחרי כמה שניות של שקט ובקרשנדו איטי, ידעתי שלא ניפרד. עד היום היא האהבה הכי גדולה שלי.

4.

Kate Bush

Running Up That Hill

 (taken from "Hounds of Love" /// 1985)

ככל הנראה השיר הכי יפה שנכתב.

עיצוב: אימרי קלמן

עינב ג'קסון כהן

במופע פסנתר אינטימי

אורחת מיוחדת: עידית מינצר

מוסיקה שאחרי: גיא חג'ג' - עונג שבת

29.05.12

יום שלישי

פתיחת דלתות – 20:00

ההופעה תתחיל ב21:00 בדיוק

שפגאט / נחלת בנימין 43 / תל אביב

כניסה: 30 ש"ח

לרכישת כרטיס דרך מיסטר טיקט

בחסות בירה "הייניקן"

כנסו לאירוע בפייסבוק

מספר המקומות מוגבל * לפרטים והזמנת מקומות

 052-7707766 / shpagatb@gmail.com

http://www.einavjackson.com/

http://www.facebook.com/EinavjacksoncohenPage

התקף לב מוסיקלי

אני אזרוק את עצמי לתוך מרחבי הגורל. עכשיו אין לי ממה לפחד יותר. הנופים האלו כבר לא זרים לי ואני כבר לא כיפה אדומה שכפופה לחוקי הזאב. זה רק אני מול כמות גדולה מידי של חלומות ותוצאות. אין יותר תירוצים ואין ממה להתחמק.

אם הלב שלי תמיד שנייה לפני להתפוצץ אז כנראה משהו לגמרי בסדר באיך שהרגש שלי עובד. ערימות של מילים שמתחברים לשירים הנכונים, הכמעט מדויקים מידי שרק דרכם אני מצליח לאהוב את כולם. שרק בעזרתם אני יכול למצוא בעצמי את טיפת החמלה כלפי העולם הזה. אבל לעזאזל כמה התרגשות יש בתוכי וכמה פחד לאבד את ההתרגשות או שכבר איבדתי מזמן.

יש לנו בית קטן שאני רק רוצה לשמור על חמימותו. חלונות נפתחים לזמן קצוב רק כדי שיכנס אוויר צח ואז גם אפשר לשמוע מכוניות שחולפות ומתוכן מוסיקה מתנגנת שמצליחה למלא חסרים בתוכי בזמן שאני שוטף כלים בזהירות שאימא פעם לימדה.

עכשיו אני מבין שעכשיו זה כאן וכאן זה לא יכול להיות הנצח המוחלט אז אני אזרוק את עצמי לתוך הנופים המוסיקליים ששורטטו בתוכי. חתכי גובה ועומק. הרים ומישורים והכול שכבות-שכבות של צלילים. לפעמים אני מפחד שאקבל התקף לב מרוב התרגשות מוסיקלית.

1.

Lou Doillon

I C U

 (taken from “I C U EP" /// 2012)

לו דוילון היא מאותם האנשים שאפשר רק לקנא בהן. היא אחותה למחצה של שרלוט גינזבורג, הבת של ג'יין בירקין והבמאי הצרפתי ז'אק דוילון. היא שחקנית, דוגמנית וקובעת דעת קהל בכל הקשור לאופנה ועכשיו היא גם זמרת. זה הרגע שבו אתם מתים להגיד לה "עד המוסיקה!" אבל זה רק מקנאה. הסנונית הראשונה מהאי.פי שיצא ביוני רק מוכיחה שהמשפחה הזאת התברכה בהמון כשרון מכל כיוון אפשרי. קחו את ג'וני מיטשל ותוסיפו לזה קצת קרול קינג, בת גיבונס ו-A Girl Called Eddy ותקבלו את אחד השירים הכי מרגשים של השנה האחרונה. שיר שכבר מהשנייה הראשונה שלו נשמע כל כך על זמני שפשוט אי אפשר להוציא אותו מהראש או מהלב. ובבקשה אל תתעלמו מהמילים החותכות בשיר.

2.

Daughter

Landfill

 (taken from “His Young Heart EP” /// 2011)

אין הרבה חומר על ההרכב הלונדוני הזה שבראשו עומדת Elena Tonra. יש להם שני אי.פיז שאיכשהו שכחתי על ההארד דיסק שלי ורק לאחרונה גיליתי מחדש תוך כדי נבירות בעבר. שיר פרידה כמעט מושלם מידי מלא באהבה כואבת ושלג קר. שלמות.

3.

A. Wolf & Her Claws

Potion Jar

 (taken from “A. Wolf & Her Claws” /// 2012)

השלישייה הזאת ממיניאפוליס משלבים בצורה מבריקה בין ג'אז, סינתפופ ומה לא לכדי יצירה פופית ונגישה אבל כאת שמשאירה מקום למלא מחשבות ורצון ללחוץ על ריפיט.
השיר המדובר בדקה 20:36. בקובץ הזיפ שתורידו תקבלו את גירסת האלבום. 

4.

Lucy Michelle and the Velvet Lapelles

Strange Love

 (taken from "Heat" /// 2012)

עוד הרכב שמגיע ממיניאפוליס. פולק צועני פופי עם השפעות פלמנקו, ככה חברי הלהקה מגדירים את עצמם ואיכשהו במקום להבהיל הם פשוט מצליחים להפריח אוויר חדש במפרשים שכמעט והתאבדו.

5.

Sarah Jaffe

The Way Sound Leaves a Room

 (taken from “The Body Wins” /// 2012)

אז אחרי שאלבומה הקודם והעמוס סקיצות יפייפיות ודמואים מדהימים חלק מקום בעשריםהאלבומים האהובים עליי ב-2011 מגיע אלבום חדש ובתוכו כמה מהדמואים באלבום ההוא שהבשילו לכדי שירים שלמים ומושלמים. הסאונד פחות מתקתק ויותר אווירתי עם כינורות שמסתתרים ברקעים של הצלילים ופסנתרים ישנים שסוחפים. הנה שיר שאהבתי אז ואני אוהב עוד יותר עכשיו לאחר האבולוציה שעבר.

                                     

6.

Sea Of Bees

Take

 (taken from “Orangefarben” /// 2012)

ברגע שמשווים את המוסיקה שלך לזאת של Sparklehorse כנראה שעשית משהו נכון. האלבום החדש של Sea Of Bees הוא בעצם פרויקט של בחורה אחת בשם Julie Ann Bee שגם כותבת וגם מנגנת על כל הכלים ובעיקר בעלת אחד הקולות המרגשים. זה כמו מרגיש כמו לשכב על דשא ממש ירוק מתחת לשם חמימה ולא לרצות להתעורר לכמה שעות טובות...

7.

Sea Oleena

Cold White Sheets/Empty Bed

 (taken from "Sea Oleena" /// 2010)

Sea Oleena היא בעצם Charlotte Oleena ולמצוא עליה מידע ברשת זה חסר תקווה, חוץ מעמוד פייסבוק לא מתפקד ובנדקמפ חינמי ומעולה. אבל למה באמת לא לתת למוסיקה לדבר במקומה? שירים קטנים של אביב נצחי שבא לך להיתקע בו לנצח.

8.

Laura Gibson

Milk-Heavy, Pollen-Eyed

(taken from "La Grande" /// 2011/2012)

אחת הזמרות האהובות עלי מזה שנים מצליחה כל פעם מחדש לנחם אותי במקומות שלא ידעתי שהיו צריכים נחמה. האלבום החדש שלה הוא עוד מאותו הדבר, חורף מתערבב בריח של אביב ורוח נעימה שמלטפת למרות החום המעיק שמתחיל לחלחל פנימה...

9.

Damon Albarn

Apple Carts

 (taken from “Dr Dee” /// 2012)

אני מהאלה שמטורפים על דיימון בכל גלגוליו המוסיקליים. הוא מאותם המוסיקאים שאני יכול להאמין לכל מה שיוצא להם מהפה באמונה חירשת... האלבום הזה שהוא בעצם פסקול לסוג של אופרה הוא מאותם הפרויקטים (עיינו ערך האופרה על דרווין שעשו The Knife) שמאוד קשה להקשיב להם מההתחלה עד הסוף ברצף אבל כבר בהתחלה מגיח השיר הקטן והמושלם הזה וגורם לכל העולם הזה להישמע ולהראות כל כך הרבה יותר יפה.

10.

Mount Eerie

O My Heart

 (taken from “Song Islands vol. 2” /// 2010)

למרות שיכולתי לבחור שיר מהאלבום החדש של Phil Elverum שהוא Mount Eerie החלטתי דווקא לקחת שיר מהאלבום הקודם שלו שיצא לפני שנתיים. שיר שכולו יופי צרוף שגורם לי להתאהב בכל פעם מחדש. אבל בלי קשר, אתם חייבים להקשיב לכל רגע מאלבומו החדש Clear Moon.
הגירסא ביוטיוב היא בדואט. ולצערי לא בנמצא גירסת האלבום המדהימה, אבל אם תורידו את קובץ הזיפ (כאן מתחת) תוכלו לשמוע את כל השירים הנבחרים בגירסאות האלבום המקוריות שלהם. יחי יוטיוב, מעלותיו וחסרונותיו...

להורדת כל השירים

ההתעוררות הזאת

האושר מתחיל לחלחל פנימה אז אני מנצל את המומנטום. מתעלם מהרעש שמנסה בתורו לחלחל פנימה גם, הרי כל סדק צר זו ארוחת מלכים עבורו. אבל לא היום.

ימים טובים מתחילים לחלחל פנימה אז אני בוחר להתעלם מערימת התרופות שמצטברת על המדף. אם האושר הזה לא יתקן את מה ששבור בפנים אז שום תרופה כבר לא חשובה. מיותר לציין ששברים, ולו הקטנים ביותר, הם סיבה למסיבה לכל העצב שמחכה רק לחלחל פנימה דרך הסדקים. אבל לא עכשיו.

שקט מתחיל להשתקע בתוכי ומשום מה זה מפחיד אותי. זה יותר מידי בשבילי ולא מגיע לי כל הטוב הזה. בלי שום תובנות, רק יצורי פרא שמשתוללים בתוכי לצלילי המנגינות המועדפות שלהם. נראה לי שזיהיתי שם כמה חצוצרות אבל עצם הזיהוי לא מרגיע אותי. ההתעוררות הזאת, אין לי בעלות עליו רק תחינה חלושה שלעולם לא אצטרך להירדם. לא היום, לא עכשיו.

1.

Angela McCluskey

Lullaby

 (taken from “Lambeth Palace EP" /// 2012)

הקול של אנג'לה מקלוסקי זה מאותם הקולות שנחקקים עמוק בלב. קול שהוא כמו אוויר לנשימה שנע בין הג'אזי לרוקי ועובד בדרך בבלוזי. אלה שאוהבים לחפור במוסיקה בשלל סגנונות יזהו אותה כזאת ששרה ברוב השירים של הרכב הטריפ-הופ הצרפתי Telepopmusik עם דגש על המיני להיט שלהם "Breathe" שהפך עם הזמן לסטנדרט צ'ילאאוט שאיכשהו לא נמאס למרות ההגדרה שנכפתה עליו.

בשנתיים האחרונות, בין שיתופי הפעולה הרבים שהיא עושה עם אמנים אלקטרונים מוערכים יותר ופחות היא מוציאה גם סנוניות מקריירת הסולו שלה. השיר הזה הוא מאי.פי חדש שלה שאמור לבשר על אלבום שלם ויפייפה.

2.

CALLmeKAT

Going Home

 (taken from “Where The River Turns Black” /// 2012)

Katerine Ottosen הסקנדינבית כבר הוציאה ב-2008 אי.פי שגרם לי להתאהב בה אבל מאז היא קצת נשכחה אצלי עד שהוציאה באפריל השנה את האלבום המלא והיפה שלה. בתור אחת שגדלה ביערות הכפריים והקליטה את האלבום על צלע הר במדינת ניו יורק היא השכילה לשלב בין שני העולמות האלו בצורה הכי מדויקת ומרגשת.

3.

Emily Wells

Passenger

 (taken from “Mama” /// 2012)

על אמילי כבר כתבתי לא פעם. ציינתי כמה התרגשתי מההופעה שלה בארץ וכמה התאהבתי בה כאישיות מרתקת. עכשיו היא מוציאה אלבום חדש שמביא אותה לשיאים חדשים ומשלב בין ההוצאות המוקדמות והמינימליסטיות שלה לבין האלבום המבריק שלה "The Symphonies: Dreams Memories & Parties". לופים של תופים, כינורות משוכפלים ושכבות של קולות שאת כולם היא יוצרת בעצמה מבלי להיות מעיקה ומעל הכול צורת כתיבה מבריקה וקול שמהדהד בחדרי הלב.

4.

Fiona Apple

Every Single Night

 (taken from "The Idler Wheel is wiser than the Driver of the Screw and Whipping Cords will serve you more than Ropes will ever do" /// 2012)

אני מודה שאת פיונה אפל די נטשתי אחרי האלבום השני שלה ולא נראה לי שהייתי היחידי. עכשיו כשהאלבום הרביעי שלה בדרך (לא כולל אלבום שנגנז והשתחרר בטעות) וסנוניות ממנו יוצאות לאוויר העולם אין ספק שיש למה לצפות. זה נשמע כמו פיונה של תחילת הדרך: מורכבת, מלאת רבדים אבל עדיין עם מספיק אוויר לנשימה בין תו וקול ומילה. מאז שהיא נעלמה צצו כבר רבות כמוה, למשל רג'ינה ספקטור, אבל עדיין רק היא יכולה להיות פיונה אפל עם כל האמת והכאב ושמות ארוכים ועמוקים לאלבום חדש.

5.

Hanne Hukkelberg

Featherbrain

 (taken from “Featherbrain” /// 2012)

מי שאי פעם הקשיב ואהב את Hanne בטח כבר יודע שהיא מאותן הזמרות שאו שאוהבים אותה ואת המורכבויות שלה או ששונאים אותה לגמרי. אני אישית התאהבתי בה כבר באלבום הראשון שלה "Little Things" והייתי שבוי בקול שלה ובניסיונות שלה עם צלילים ומרקמים. באלבום החדש שלה היא מבקשת מהמאזין דווקא לשמוע אותו באוזניות ולא ברמקולים. אחרי האזנה אחת אפשר להבין מה ההסבר לדרישה המוזרה הזאת. האלבום כולו מורכב ממיליון צלילים קטנים וגדולים שיוצרים ביחד מנגינות מופלאות מעולמות אחרים. ואיכשהו אין בזה שום דבר מעיק אלא רק רגש בטונות.

                                     

6.

This Is The Kit

Two Wooden Spoons (Droptune Media Session)

 (taken from “Promo Tracks” /// 2012)

את ההרכב הזה גיליתי באחד משיטוטי המוסיקה שלי שבדרך קורים בשעות מאוד מאוחרות כשהשמש נושקת לחושך שבחוץ. זה גם תיאור מדויק של השיר הזה ושל הקול של מי שייסדה את ההרכב הזה – Kate Stables. זה מאותם השירים שאפשר להתעורר איתם ובהמשך היום גם להתאהב...

7.

Julia Stone

It's All Okay

 (taken from "By The Horns" /// 2012)

ל- Julia Stone, חצי מצמד האחים  Angus & Julia Stone, יש לדעתי את אחד הקולות הכי מרגשים בעולם המוסיקה. קול שנע בין ליטוף לסכין שמחטטת בפצעים הכי כואבים בלב. השיר החדש שלקוח מאלבום הסולו השני שלה נשמע כמו הרבה דברים אחרים שלה לבד ויחד עם אחיה אבל עדיין איכשהו הצליח לתפוס אותי ולקמט לי את הלב. סיפור פרידה עם סוף כואב שכתוב בצורה מאוד מילולית ועדיין מאוד ציורית של ג'וליה  וזורק אותך למחשבות על פרידה, אהבות חיים שהלכו ולא יחזרו ועל רגעים מפוספסים למרות ובגלל הנחמה הגדולה והאושר העצום שאתה נמצא היום. הרי אין יפה יותר מלכאוב כאב שלא שלך דרך שיר של מישהו אחר.

8.

Lianne La Havas ft. Willy Mason

No Room For Doubt

(taken from "Lost & Found EP" /// 2011/2012)

כבר יותר משנה שליאנה היא אחד השמות הכי מדוברים בבריטניה ואחת ההבטחות הכי גדולות של האי ונראה שהשנה היא הולכת לממש את ההבטחות. הסינגל החדש מהאי.פי החדש-מחודש שלה מראה כמה הסקאלה שלה רחבה. במעבר כמעט חד מקטע הפופי "Forget" שיצא לפני לקטע האקוסטי והמושלם הזה שבא להבהיר שהבחורה הזאת הולכת לרסק כמה לבבות בקרוב. כמובן שקולו של ווילי מייסון רק מגביר את העוצמות שכבר נמצאו בשיר הזה בגרסת הדמו המוקדמת. שווה לחכות לאלבום השלם.

9.

Eliza Shaddad

Seven

 (taken from “January ~ March” /// 2012)

בתור מישהו שמאוהב קשות בלורה מרלינג קשה לי עם ההשוואות אליה. בייחוד עם גל הזמרות הנוגות שמנסות להישמע כמוה. אבל יש לפעמים יוצאי דופן וזה ניכר במקרה של אליזה הסקוטית שלא מזמן הוציאה אי.פי בכורה שמורכב מארבעה שירים (פלוס שיר נסתר) אישיים ומדהימים.

10.

Camille Delean

Black Sail

 (taken from “Archway Demos” /// 2011)

עוד שיר שנמצא לאחר חפירות בשעת לילה מאוחרת. הבחורה הזאת שגדלה בטורונטו וחייה על קו פאריס-לונדון הוציאה אי פי ראשון כבר בגיל 18 וזכתה לכמה השוואות לג'וני מיטשל וניק דרייק. אולי אלו השוואות מוגזמות אבל אין ספק שהן מחמיאות וקצת נכונות.

Black Sail by camilledelean

11.

Mazzy Star

Common Burn

(taken from “Common Burn / Lay Myself Down Single" /// 2011)

הנה שיר שגדל עלי בכמה מידות. בתור אחד שאהב את Mazzy Star ואת הקול החד פעמי של הופ סנדובל אז החדשות על הקאמבק שלהם עשה לי נעים בבטן. ואז יצא הסינגל הכפול הזה אחרי היעדרות של 15 שנה והכול נשמע לי די אותו הדבר. אין חדשנות ואין שינויים רדיקליים. זה אותו הדבר ובמנות גדושות. רק לאחרונה תוך כדי האזנה מספר מאה ומשהו הבנתי שלפעמים אין צורך לחדש. בייחוד לא בימינו כשכולם בטרנד החדשנות. לפעמים כל מה שצריך זה שיר מנחם שעושה נעים בבטן.

להורדת כל השירים