ההתעוררות הזאת

האושר מתחיל לחלחל פנימה אז אני מנצל את המומנטום. מתעלם מהרעש שמנסה בתורו לחלחל פנימה גם, הרי כל סדק צר זו ארוחת מלכים עבורו. אבל לא היום.

ימים טובים מתחילים לחלחל פנימה אז אני בוחר להתעלם מערימת התרופות שמצטברת על המדף. אם האושר הזה לא יתקן את מה ששבור בפנים אז שום תרופה כבר לא חשובה. מיותר לציין ששברים, ולו הקטנים ביותר, הם סיבה למסיבה לכל העצב שמחכה רק לחלחל פנימה דרך הסדקים. אבל לא עכשיו.

שקט מתחיל להשתקע בתוכי ומשום מה זה מפחיד אותי. זה יותר מידי בשבילי ולא מגיע לי כל הטוב הזה. בלי שום תובנות, רק יצורי פרא שמשתוללים בתוכי לצלילי המנגינות המועדפות שלהם. נראה לי שזיהיתי שם כמה חצוצרות אבל עצם הזיהוי לא מרגיע אותי. ההתעוררות הזאת, אין לי בעלות עליו רק תחינה חלושה שלעולם לא אצטרך להירדם. לא היום, לא עכשיו.

1.

Angela McCluskey

Lullaby

 (taken from “Lambeth Palace EP" /// 2012)

הקול של אנג'לה מקלוסקי זה מאותם הקולות שנחקקים עמוק בלב. קול שהוא כמו אוויר לנשימה שנע בין הג'אזי לרוקי ועובד בדרך בבלוזי. אלה שאוהבים לחפור במוסיקה בשלל סגנונות יזהו אותה כזאת ששרה ברוב השירים של הרכב הטריפ-הופ הצרפתי Telepopmusik עם דגש על המיני להיט שלהם "Breathe" שהפך עם הזמן לסטנדרט צ'ילאאוט שאיכשהו לא נמאס למרות ההגדרה שנכפתה עליו.

בשנתיים האחרונות, בין שיתופי הפעולה הרבים שהיא עושה עם אמנים אלקטרונים מוערכים יותר ופחות היא מוציאה גם סנוניות מקריירת הסולו שלה. השיר הזה הוא מאי.פי חדש שלה שאמור לבשר על אלבום שלם ויפייפה.

2.

CALLmeKAT

Going Home

 (taken from “Where The River Turns Black” /// 2012)

Katerine Ottosen הסקנדינבית כבר הוציאה ב-2008 אי.פי שגרם לי להתאהב בה אבל מאז היא קצת נשכחה אצלי עד שהוציאה באפריל השנה את האלבום המלא והיפה שלה. בתור אחת שגדלה ביערות הכפריים והקליטה את האלבום על צלע הר במדינת ניו יורק היא השכילה לשלב בין שני העולמות האלו בצורה הכי מדויקת ומרגשת.

3.

Emily Wells

Passenger

 (taken from “Mama” /// 2012)

על אמילי כבר כתבתי לא פעם. ציינתי כמה התרגשתי מההופעה שלה בארץ וכמה התאהבתי בה כאישיות מרתקת. עכשיו היא מוציאה אלבום חדש שמביא אותה לשיאים חדשים ומשלב בין ההוצאות המוקדמות והמינימליסטיות שלה לבין האלבום המבריק שלה "The Symphonies: Dreams Memories & Parties". לופים של תופים, כינורות משוכפלים ושכבות של קולות שאת כולם היא יוצרת בעצמה מבלי להיות מעיקה ומעל הכול צורת כתיבה מבריקה וקול שמהדהד בחדרי הלב.

4.

Fiona Apple

Every Single Night

 (taken from "The Idler Wheel is wiser than the Driver of the Screw and Whipping Cords will serve you more than Ropes will ever do" /// 2012)

אני מודה שאת פיונה אפל די נטשתי אחרי האלבום השני שלה ולא נראה לי שהייתי היחידי. עכשיו כשהאלבום הרביעי שלה בדרך (לא כולל אלבום שנגנז והשתחרר בטעות) וסנוניות ממנו יוצאות לאוויר העולם אין ספק שיש למה לצפות. זה נשמע כמו פיונה של תחילת הדרך: מורכבת, מלאת רבדים אבל עדיין עם מספיק אוויר לנשימה בין תו וקול ומילה. מאז שהיא נעלמה צצו כבר רבות כמוה, למשל רג'ינה ספקטור, אבל עדיין רק היא יכולה להיות פיונה אפל עם כל האמת והכאב ושמות ארוכים ועמוקים לאלבום חדש.

5.

Hanne Hukkelberg

Featherbrain

 (taken from “Featherbrain” /// 2012)

מי שאי פעם הקשיב ואהב את Hanne בטח כבר יודע שהיא מאותן הזמרות שאו שאוהבים אותה ואת המורכבויות שלה או ששונאים אותה לגמרי. אני אישית התאהבתי בה כבר באלבום הראשון שלה "Little Things" והייתי שבוי בקול שלה ובניסיונות שלה עם צלילים ומרקמים. באלבום החדש שלה היא מבקשת מהמאזין דווקא לשמוע אותו באוזניות ולא ברמקולים. אחרי האזנה אחת אפשר להבין מה ההסבר לדרישה המוזרה הזאת. האלבום כולו מורכב ממיליון צלילים קטנים וגדולים שיוצרים ביחד מנגינות מופלאות מעולמות אחרים. ואיכשהו אין בזה שום דבר מעיק אלא רק רגש בטונות.

                                     

6.

This Is The Kit

Two Wooden Spoons (Droptune Media Session)

 (taken from “Promo Tracks” /// 2012)

את ההרכב הזה גיליתי באחד משיטוטי המוסיקה שלי שבדרך קורים בשעות מאוד מאוחרות כשהשמש נושקת לחושך שבחוץ. זה גם תיאור מדויק של השיר הזה ושל הקול של מי שייסדה את ההרכב הזה – Kate Stables. זה מאותם השירים שאפשר להתעורר איתם ובהמשך היום גם להתאהב...

7.

Julia Stone

It's All Okay

 (taken from "By The Horns" /// 2012)

ל- Julia Stone, חצי מצמד האחים  Angus & Julia Stone, יש לדעתי את אחד הקולות הכי מרגשים בעולם המוסיקה. קול שנע בין ליטוף לסכין שמחטטת בפצעים הכי כואבים בלב. השיר החדש שלקוח מאלבום הסולו השני שלה נשמע כמו הרבה דברים אחרים שלה לבד ויחד עם אחיה אבל עדיין איכשהו הצליח לתפוס אותי ולקמט לי את הלב. סיפור פרידה עם סוף כואב שכתוב בצורה מאוד מילולית ועדיין מאוד ציורית של ג'וליה  וזורק אותך למחשבות על פרידה, אהבות חיים שהלכו ולא יחזרו ועל רגעים מפוספסים למרות ובגלל הנחמה הגדולה והאושר העצום שאתה נמצא היום. הרי אין יפה יותר מלכאוב כאב שלא שלך דרך שיר של מישהו אחר.

8.

Lianne La Havas ft. Willy Mason

No Room For Doubt

(taken from "Lost & Found EP" /// 2011/2012)

כבר יותר משנה שליאנה היא אחד השמות הכי מדוברים בבריטניה ואחת ההבטחות הכי גדולות של האי ונראה שהשנה היא הולכת לממש את ההבטחות. הסינגל החדש מהאי.פי החדש-מחודש שלה מראה כמה הסקאלה שלה רחבה. במעבר כמעט חד מקטע הפופי "Forget" שיצא לפני לקטע האקוסטי והמושלם הזה שבא להבהיר שהבחורה הזאת הולכת לרסק כמה לבבות בקרוב. כמובן שקולו של ווילי מייסון רק מגביר את העוצמות שכבר נמצאו בשיר הזה בגרסת הדמו המוקדמת. שווה לחכות לאלבום השלם.

9.

Eliza Shaddad

Seven

 (taken from “January ~ March” /// 2012)

בתור מישהו שמאוהב קשות בלורה מרלינג קשה לי עם ההשוואות אליה. בייחוד עם גל הזמרות הנוגות שמנסות להישמע כמוה. אבל יש לפעמים יוצאי דופן וזה ניכר במקרה של אליזה הסקוטית שלא מזמן הוציאה אי.פי בכורה שמורכב מארבעה שירים (פלוס שיר נסתר) אישיים ומדהימים.

10.

Camille Delean

Black Sail

 (taken from “Archway Demos” /// 2011)

עוד שיר שנמצא לאחר חפירות בשעת לילה מאוחרת. הבחורה הזאת שגדלה בטורונטו וחייה על קו פאריס-לונדון הוציאה אי פי ראשון כבר בגיל 18 וזכתה לכמה השוואות לג'וני מיטשל וניק דרייק. אולי אלו השוואות מוגזמות אבל אין ספק שהן מחמיאות וקצת נכונות.

Black Sail by camilledelean

11.

Mazzy Star

Common Burn

(taken from “Common Burn / Lay Myself Down Single" /// 2011)

הנה שיר שגדל עלי בכמה מידות. בתור אחד שאהב את Mazzy Star ואת הקול החד פעמי של הופ סנדובל אז החדשות על הקאמבק שלהם עשה לי נעים בבטן. ואז יצא הסינגל הכפול הזה אחרי היעדרות של 15 שנה והכול נשמע לי די אותו הדבר. אין חדשנות ואין שינויים רדיקליים. זה אותו הדבר ובמנות גדושות. רק לאחרונה תוך כדי האזנה מספר מאה ומשהו הבנתי שלפעמים אין צורך לחדש. בייחוד לא בימינו כשכולם בטרנד החדשנות. לפעמים כל מה שצריך זה שיר מנחם שעושה נעים בבטן.

להורדת כל השירים