שנייה
לפני שאני עולה על מטוס אני מרגיש צורך להיפרד מהשנה הזאת. אצלי השנה נמדדת מחופשה
אחת בשנה לחופשה אחרת בשנה שאחרי ולא לפי ראשי שנה שבאו בעסקת חבילה בחתונה
המעורבת של הוריי.
בא
לי להיפרד מהאהבה הזאת שהתבגרה השנה ולמדה לריב רק על מה שלא חשוב ומה שחשוב אפשר
להרגיע באהבה. להיפרד מהמאפרה הסדוקה ואור השמש הנצחי שבקרירות הבית רק מלטפת ולא
נושכת. להיפרד מהמוסיקה הזאת שכאילו נכתבת רק כדי לרגש אותי.
בא
לי להיפרד מהכלב הזה שהביא לי עוד אהבה לחיים ועוד חרדות מנטישה. מהחברים שבאו
והלכו ואיכשהו הצליחו גם להישאר, מספיק כדי שאלמד. מהמשפחה שלמדתי לאהוב אבל אני
לא לוקח חלק פעיל בה. מהרכות שצמחה בתוכי בגלל האהבה הנוקשה.
בא
לי להיפרד מהרגעים על גבי רגעים שכמו שמיכת טלאים מחממות אותי ברגעים שלפני שאני
נשבר.מהדרמות הקטנות בחיים שמולידות טרגדיות גדולות ולהפך. מהרוגע שמגיע אחריהן.
אני
רוצה להיפרד מהמילים האלו שברגשנות יתר כותבות את הבלוגים האלו. אבל זאת פרידה
מלאת רומנטיקניזציה. פרידה רק בשביל לחזור שוב, קצת חדש יותר וקצת מתרגש יותר.
לשטוף את האפור התל אביבי מעליי ולפנות מקום לתל אביב חדשה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה