סה"כ צפיות בדף

יום רביעי, 27 באוקטובר 2010

שקט הוא הרעש החדש.

כשאתה חלק ממה שמוגדר כחיי לילה, בדרך כלל אתה חוזר הביתה לחדר חשוך ולמיטה שהיא אי בודד, לטוב ולרע. ברגעים האלו - כשאתה פושט מעליך את כל השכבות שממתגות אותך וחולץ רגליים קרות מנעליים עייפות-  אהבה הוא מושג חמקמק, כבד הוא סתם עוד איבר בגוף שעובר התעללות שעליה נשלם בתקווה רק עוד כמה עשרות שנים, והבדידות הופכת לממשית שנייה אחרי שחלקת רחבה עם מאות ואלפי אנשים שבטוחים שהאורות, הרעש וענן הסיגריות מלווים אותך עד למפתן הדלת שלך וגם נכנסים איתך למיטה. רק להגיע למיטה ולהחזיק אצבעות שמחר הכל ישתנה.

במשך השנים המצאתי לעצמי שיטה איך להפיג את הבדידות ובדרך גם להקל על הראש המסתחרר שלי. אני עומד ללא איזון מול אוסף הדיסקים שלי ובוחר בכל פעם קורבן חדש לעלות בין קירות החדר. עם השנים הקורבנות הפכו לקבועים בלית ברירה, והחוק שלי עם עצמי היה שמותר לעלות כקורבן כל אלבום שהוא שקט אך מלא בכוונות ומשמעויות. קורטוב של מנגינות מהורהרות, קצת קולות מלטפים ופה ושם, מנגינה שתזכיר לי אהוב ישן או לב שבור ולו כדי להיות עדיין בקשר עם המציאות. המתכון המושלם להתעורר בבוקר עם תובנות וגעגועים. בלי הפתעות, בלי ביטים אלקטרוניים ובלי התחכמויות.

אנשים בדרך כלל מופתעים שבבית הצלילים שממלאים אותי הם לרוב שקטים, עדינים ועצובים. מתוך מחשבה שהמסיבה לעולם לא נגמרת ושכדי.ג'יי או מפיק הטעם המוסיקלי שלי מתחיל ונגמר במה שמתנגן במסיבה. אבל בבית, באי הבודד שלי, התחפושת יורדת מעצמה. בלי המוסיקה לא היה לי כל כך איפה לתלות את השפיות שלי ולדעת למצוא אותה שם, תלויה כמו מעיל לימים הגשומים.

היום אני כבר לא חוזר לחדר ריק ואין מאושר ממני. היום כבר יש לי את המנגינות שממלאות את החדר ויש לי אותו. האחד שמבין שכדי שאפסיק לרעוש אני חייב שקט עדין שימלא לי את קירות הלב.


1.
Entertainment For The Braindead
What You Get
 (taken from "Hydrophobia" /// 2008)



בחורה אחת שיושבת בביתה בגרמניה ומשגרת מוסיקה עוצרת נשימה להורדה חינמית וללא שום שיווק, אלא רק האמונה שבעולם הוירטואלי של היום אפשר להגיע להמון אנשים ולגעת בהם מבלי לבקש מהם את מספר כרטיס האשראי הבינלאומי שלהם. אפילו בממלכת אמאזון לא תוכלו למצוא אותה. המוסיקה שלה נשמעת מפעם אבל היא לגמרי גם מעכשיו. והיא שרה על סיפורי אהבה שגוועו, ארוזים במילים שהיו הולמות גם טרגדיות יווניות. ועדיין, היא נשארת קטנה וצנועה. חפשו בעצמכם ותורידו אותה במלואה באתר שלה: www.entertainmentforthebraindead.com



2.
First Aid Kit
Winter Is All Over You
(taken from "The Big Black And The Blue" /// 2010)



את 'ערכת עזרה ראשונה' גיליתי בצהריי היום שבו עוד רומן חולף שהבטחתי לעצמי שלא אתאהב בו עלה על מטוס וחזר לזרועות לונדון שממנה הגיע. לקח זמן עד שהבנות האלו הוציאו אלבום שלם וגם אז הן לא אכזבו אותי ושברו את ליבי. כמה טוב לדעת שיש דברים שאפשר לסמוך עליהם בעולם הזה.



3.
Emily Wells
Supermarket
(taken from "Beautiful Sleepyhead and the Laughing Yaks" /// 2007)



את אמילי פגשתי כשהיא הופיעה בארץ. בתוך לבונטין 7 הקטנטן היא פשוט שלפה את כובע הקסמים שלה ובכל פעם שהוציאה שפן חדש מתוכו היא קירבה אותי, ואני מנחש גם שכל מי שהיה שותף להופעה, להתגלות של ממש. היא הגיעה לכן עם אלבומה האחרון " The Symphonies Dreams Memories & Parties" שכולו כמו ברוב המקרים של סינגר-סונגרייטרס חדשות - מורכב מנגינה שלה על מיליון כלים ובעיקר כינור, ההתמחות שלה. רק שבמקרה שלה היא גם משתמשת באפקטים של שיכפול שמהלך כל האלבום וההופעה יצרו שלב אחרי שלב שכבות נוספות שמילאו את השירים שלה במשהו שלא רק מדהים ווירטואוזי מבחינת ביצוע אלא גם שובר לב ויפהפה. השיר הזה הוא מאלבום קודם שלה שהוא הרבה יותר צנוע, ושיר האהבה הלא קונבנציונאלי הזה שבה את ליבי.



4.
Kate Nash
Nicest Thing
(taken from "Made of Bricks" /// 2007)



יש שירים שמפסיקים לרגש אחרי זמן מה. אולי כי סוף סוף הלב ניתק קשר עם האסוציאציות של השיר. אבל זה לא המקרה שלי עם השיר הזה. בכל פעם שאני נתקל בו בכוונה או בטעות הוא שולף את הלב שלי, מניח אותו על השולחן ופורס אותו כמו קלפים פתוחים שמזכירים לי כל מה שניסיתי לשכוח או שלא באמת רציתי. וזה לגמרי כואב. הכרחי אמנם אך פוצע.
אבל, כמו שאמא שלי אומרת: "מכל רע תמיד יוצא גם טוב". והשיר הזה בעצם עיצב את מה שאני מחפש בשותף לחיים, באהבה שתהיה לצידי וכל זה סיכמה קייט נאש הבריטית שהייתה לרגע הדבר הכי נכון בעולם האינדי במשפט אחד:

I wish that you knew when I said two sugars,
Actually I meant three


יום שישי, 22 באוקטובר 2010

כסה אותי.

לאחרונה אני מוצא את עצמי מדבר ללא הרף על חמלה ונחמה.
אם זה בהקשר של דמויות ספרותיות שנולדו בראשיהם של חבריי ואם בשם בית הקפה שאני משלם  את שכר עובדיו בישיבות מרובות במקום. זה גם יכול להיות בהקשר של רכילויות עוקצניות כלפי כל מיני דמויות ברנז'איות שלא  אמור להיות לי איכפת מהן אבל עדיין איכפת לי, וגם בהקשר האישי שלי עם עצמי, או עם הסובבים אותי.

למרות ששפת האם שלי היא לא עברית, צמד  המילים הללו והרגש הנצור בתוכן הרגישו לי מאז ומתמיד כמו מילים שנולדתי איתן, ואולי אפילו המילים הראשונות שעלו על שפתיי בתור תינוק. אבל אני יודע שלא כך היה. הרי לקח לי כמה חודשים קשים ללמוד עברית תקנית, והמילים האלו הגיעו מאוחר יותר, רק בתקופה שבה למדתי מילים שמביעות רגש ולא מילים טכניות כמו "קוראים לי דויד" ו - "כמה זה עולה?"

אצלי,  חמלה ונחמה הם מושגים שבאים לידי ביטוי במוסיקה .
בין אם אני מרגיש אותן בזמן שאני מקשיב לשירים ובין אם אני צורב ומקדיש את אותם שירים לאנשים שחשובים לי בדרך זו או אחרת. אבל האם אני מבין את המושגים האלו ומביע אותם במציאות היומיומית שלי שאינה קשורה ישירות למוסיקה? האם כולנו עושים את זה מפעם לפעם?

נראה לי שהגיע הזמן לעגל לדמויות בחיים שלנו, קרובות כרחוקות, את הפינות החדות. לחמול עליהן ולתת להן לנשום. לא למות. לראות את מה שמעבר לשטחיות ולקצוות החדים שלמראית העין דוקרים אותנו - אבל  הם בעצם רק לשם הגנה עצמית. ואחרי שעשינו זאת גם למלא כמה חורים שלנו בגוף בקצת חמלה ונחמה.

הפוסט הזה כולו קאברים מנחמים ומלאי חמלה למקור שלהם.


1.
Ryan Adams
Wonderwall (Oasis Cover)
 (taken from "Love is Hell" /// 2004)



השיר המקורי של אואזיס ליווה אותי בגיל 11 בכל בוקר לפני היציאה לבית ספר. באותה תקופה, השיר נטחן עד כדי כך שאפילו על  MTV הוא נמאס. כעשור אחרי שמעתי את הקאבר  המדהים הזה שפשוט העמיד את השיר ההוא במערומיו ושבר את ליבו. לי הוא הרגיש כמו בעיטה כואבת בבטן. נדירים הפעמים שקאבר יכול לעמוד בפני עצמו ללא קשר למקור. אבל הפעם זה קורה כאן.



2.
Cat Power
Wild Is The Wind (Nina Simone Cover)
(taken from "The Covers Record" /// 2000)



ללא ספק, רוחה של נינה סימון מרחפת מעל הבלוג שלי וגם מעל הקאבר היפהפה הזה מאלבום הקאברים הראשון והמושלם של קאט. באחד הראיונות איתה היא סיפרה שאת הקאבר היא עשתה מתוך מחשבה גם על הביצוע האדיר של נינה וגם הביצוע היותר מלוכלך וקורע לב של דיויד בואי, שבעצמו עשה את הקאבר אחרי שפגש את נינה והתאהב בה לחלוטין.



3.
Russian Red
Girls Just Want To Have Fun (Cyndi Lauper Cover)
(taken from "I Love Your Glasses" /// 2008)



גילוי נאות: אני מתרגש מהשיר הזה בכל פעם מחדש. כלומר, מהמקור כמובן. אין שיר יותר טוב ממנו שיוציא ממני את הילדה שרק רוצה לעשות כיף, והקאבר הזה מוכיח שוב איך אפשר להפוך כל שיר פופ שמח לשיר מדמם על שברון לב וכל מה שצריך זה גיטרה (ראו ערך: Travis מפרקים אותנו לגורמים עם הביצוע הקורע לב לבריטני).



4.
Faultline feat. Michael Stipe
Greenfields (The Brothers Four cover)
(taken from "Your Love Means Everything" /// 2002)



הקאבר הזה לשיר משנות ה-60 יצא על אחד האלבומים הכי יפים שיצאו בעשור שעבר וכמעט אף אחד לא מכיר.
 Faultline הוא בעצם David Kosten (שהפיק בין השאר את Bat for Lashes).
באלבום הזה, השני שלו, הוא אירח את הסולן של הפליימינג ליפס, כריס מרטין, שנייה לפני שקולדפליי הפכו למה שהם הפכו, ומייקל סטייפ שמתארח בקאבר הזה. לולא שמו של סטייפ היה מופיע בכותרת, היה מאוד קשה לזהות אותו כסולן של R.E.M.
השילוב בין שכבת המנגינה החללית והאלקטרונית לבין הגיטרה וקולו של סטייפ משכיחים לגמרי את העובדה שהמקור של השיר הזה מסתובב לו בעולם בביצוע שכולו רביעייה אמריקאית שיצרה מעין המנון שישכיח מהאמריקאים את צרות היומיום שלהם, למרות שהמילים שלו מדברות על געגועים לעבר טוב יותר ויפה יותר.

 

יום ראשון, 17 באוקטובר 2010

מוסיקה VS מוות.

"אני מסתכלת על כל המוזיקה היפה בעולם וחושבת לעצמי שאני לעולם לא אספיק להיות איתה", אמרה לי השותפה שלי לפני כמה ימים אחרי שהיא ביקשה לעשות קופי פייסט של הצד המוזיקלי שלי במוח.

נראה לי שכבר הספקתי להבהיר שאני חי מוסיקה מכל זווית אפשרית: בונה לעצמי ארמונות ופרדסים ממוסיקה, מרגיש כל תו, כל צליל וכל מילה, ובאופן די אגוצנטרי - מייחס את כל זה אלי. כאילו השירים נכתבו עלי ועבורי. וזה לא נכון, אני יודע, אבל עדיין כיף למלא מפעם לפעם את הבדידות האנושית במחשבה שכזאת.

הפחד הכי גדול שלי מעבר לפחדים הבנאליים כמו רעידות אדמה, פצצות אטומיות, מלחמות מטופשות ועקרבים, זה הפחד למות ולשכוח את המוסיקה. שהספרייה שבניתי לי בחלק האחורי של המוח תעלם יחד עם הנשימה האחרונה שלי.

לפעמים הידע המוסיקלי פשוט מכאיב. זה סוג של כוח שאני כל כך רוצה לשתף אותו ולפעמים לא יכול. ההבנה שלי שמוסיקה היא סוג של תרופה היא לא תמיד ההבנה של האחרים. זה לא אומר שלא אנסה בכל דרך אפשרית לשנות את התפישה הזאת.


1.
Angus & Julia Stone
I'm Not Yours
 (taken from "Down The Way" /// 2010)



יש אמנים איתם צריך להוריד את מגננות הציניות והסרקסטיות ולהתמסר אליהם. צמד האחים הניו זילנדיים האלו, שיותר מהכל מזכירים אתDamien Rice  המאוס, נרכשו על ידי בהחלטה של רגע ומאז אני שונא אותם ומתנחם בהם לסירוגין. מצד אחד הם מתוקים ונכונים מדי ומצד שני משהו בשירים שלהם ובקולות שלהם שובר אותי. בייחוד בשיר הזה.





2.
Beth Orton
This One's Gonna Bruise
 (taken from "Daybreaker" /// 2002)



לעולם לא אשכח את היום שבו שמעתי לראשונה את הקול של בת'. זה היה בפסקול של סרט כלשהו ואני התאהבתי לחלוטין באותו הרגע. השילוב של הריחוף האוורירי עם השבר והכאב שבקול שלה פשוט קנה אותי. מאז היא כיכבה לא מעט פעמים ברגעים משמעותיים בחיי.
אומנם בת' היא אחת מהיוצרות הראשונות בניינטיז שהגדירו את סגנון הפולקטרוניקה (מעין שילוב בין פולק גיטרות למוסיקה אלקטרונית עדינה), ועבדה עם ויליאם אורביט מתהילת מדונה ו- Chemical Brothers, אבל דווקא בשיר הפולקי הזה שהגיע מאוחר יותר בקריירה שלה ונכתב עבורה על ידי בן זוגה אז ראיין אדמס היא שברה את ליבי לחלוטין. שיר פרידה אולטימטיבי שהיה חלק מפרידות לא מעטות שלי ומקבל תוקף שכזה ביחוד אחרי שהיא וראיין נפרדו לא הרבה אחרי שהאלבום יצא.




3.
Cortney Tidwell
Solid State
(taken from "Boys" /// 2010)



למרות שזה היה בסוף יוני, הביקור שלי בלונדון לווה בהמון גשם. בזמן שבארץ החום רק עלה, בלונדון האפרוריות שלטה ולא היה מאושר ממני; טפטופים לא נגמרים, קור שמחייב אותך בכמה שכבות, צעיף מנחם, אנשים שכמעט ולא מדברים ואף אחד לא מזהה אותי ושואל לשלומי, מצב מהורהר וזר לרוב, אוטובוסים אדומים, בניינים מלאי רומנטיקה אפרורית ואין סוף סיפורים מהעבר הרחוק והקרוב. ובתוך כל זה, כרקע מושלם למצב המבודד והיפייפה הזה בתוך האוזניים: האלבום של קורטני.




4.
Devics
Lie To Me
(taken from "Push The Heart" /// 2006)



רכש יחסית חדש שלי. האלבום הזה עוד לא זכה להיות רקע למשברים כאלו ואחרים אבל אני בטוח שברגע הנכון כשאצטרך הם יהיו שם. השיר הזה היה לרגע קטן רקע למשבר זוגיות מינורי, אבל כנראה שהתקווה שיש בקולה של  Sara Lovהסולנית והאהבה הגדולה שיש בזוגיות שלי, הצליחו להדביק את מה שהיה נדמה כאילו נופץ לרסיסים.




5.
Beth Gibbons & Rustin Man
Mysteries
(taken from "Out Of Season" /// 2002)



,Sara Lov הסולנית המדהימה של ההרכב הקודם מזכירה לי קצת את בת' גיבונס. אבל אולי זה האסוציאטיביות שלי. בת' היא אחת האהבות הכי גדולות שלי. לבד או כחלק מ Portishead. אני תמיד טוען שהקול שלה זה הדבר הכי מדהים שיש בעולם המוסיקה. משהו חד פעמי שנוצר בתוכו כל כך הרבה. לפני 8 שנים, כשהיא הוציאה את האלבום הקטן-גדול הזה בלי שום שיווק אגרסיבי, נתקלתי בו בהמלצת מוכר בחנות דיסקים. אני רק זוכר שקרעתי מעליו את עטיפת הניילון והתאהבתי. ובאותה המהירות שהתאהבתי הלב שלי גם נשבר. וככה זה בכל פעם מחדש כשאני מתגעגע ומקשיב לו. כשמו של האלבום כך גם האלבום הוא מחוץ לעונה ולאופנות משתנות. אלבום חד פעמי, מכאיב עד מוות ובו בזמן ממלא בתקווה שאין לה תחליף.



יום שני, 11 באוקטובר 2010

זיכרונות מוסיקליים.

בתור מכור אובססיבי למוסיקה, פיתחתי לעצמי במשך השנים הרגל משונה.
בכל פעם שקרה משהו קטן כגדול הכנתי פסקול לסיטואציה הספציפית. אם זה ריב עם הבן זוג,  שיחה רצינית עם חברה או אפילו נסיעה פשוטה מנקודה לנקודה. תמיד הייתי מוכן עם שיר דרמטי ועצוב כדי לחדד את הרגע ולתת לרגשות פסקול הוגן.
כנראה שזו גם הסיבה לכך שרוב השירים שאני נתקל בהם במהלך כתיבת הבלוג מזכירים לי מיידית את העבר.
בעצם, מוסיקה בשבילי זה כמו ריחות עבור אחרים כתמריץ להעלאת זיכרונות.

ברור לי שרוב הזיכרונות שלי נבנו שכבה על גבי שכבה מתוך השיר שברקע ולאו דווקא מהרגע עצמו. אז לעתים הזיכרון הוא חריף ומכאיב, ולעתים נסבל  בקושי. אני תוהה למה אין לי פסקולים שמחים, האם בעצם השמחה היא הפסקול עצמו לרגש?
היום אני כבר לא מרגיש את הצורך בהרגל המגונה הזה כי אולי התבגרתי ואין לי כוח לדרמטיזציה מוגזמת של החיים או אולי בגלל שהשירים כבר מתנגנים מעצמם בראש.
לפחות הצורך בלתת מענה פסקולי לחיים דחף אותי להיות די ג'יי.

אגב, הרבה אנשים שאלו אותי אם לא יהיה יותר קל לשים קליפ מיוטיוב לאחר כל שיר. אז כן. זה יהיה הרבה יותר קל. אבל לא התחלתי את הבלוג הזה כדי להקל על עצמי. האופציה של ההורדה היא כדי לחלוק איתכם את השיר במובן הכי פיסי וממשי שאני יכול. שתורידו ותתאהבו כמוני, ואולי שיר או שניים מכל מה שאעלה כאן ישנו את חייכם ולו לרגע, יהפכו לכם את הקרביים וירגשו אתכם עד מוות. אם זה לא יקרה אז לפחות תהיה לכם תיקיית שירים לבכות איתם.


1.
Kat Frankie
Boy Wolf
 (taken from "Pocketknife" /// 2007)



לפני שקאט  הופיעה בלבונטין 7 כחלק מפסטיבל Mother שאורגן על ידי חברות טובות שלי - והביא לארץ כמה מזמרות השוליים הכי טובות בעולם -  רצתי  בלילה לדוכן הנייד בכניסה ורכשתי את האלבום הזה. אני חושב שהשיר הזה היה בריפיט במערכת במשך חודש שלם. בהופעה עצמה היא לא שרה את השיר הזה ועדיין הייתי מאוהב בה עד כלות נשמתי. נראה לי שהיא אפילו חתמה לי על האלבום.
העצב המוחלט שלה כאן והעובדה שכמעט אף אחד לא מכיר אותה הפך את כל הסיפור עם השיר הזה לאינטימי יותר. החודש היא הוציאה אלבום חדש ."The Dance Of A Stranger Heart" אולי סוף סוף היא לא תהיה רק שלי.


2.
Cat Power
Werewolf
(taken from "You Are Free" /// 2003)



יש הטוענים שקאט פאואר איבדה את זה מזמן. יש אפילו צדק בטענה הזאת. אבל השאלה היא: מה בדיוק היא איבדה? האלבום הזה הוא האחרון לפני שהיא החליטה להתבגר, להתברגן ולעשות קאברים לפרנק סינטרה, ולמרות שהיא עשתה את זה טוב - משהו בה כבה. עד שאמצא תשובה אתמסר לשיר הזה. המנגינה המפחידה שכאילו נלקחה מסיפור עם שמכיל בתוכו יער, זאב וילדה משלים את המילים הילדותיות שפשוט מספרות את סיפורו של איש הזאב הבודד. רק קאט הייתה יכולה לשיר שיר שהוא כולו על אנשים בודדים בעולם במעטפת שיר פולקלור.
I saw the werewolf, and the werewolf was crying
Cryin nobody knows, nobody knows, body knows
How I loved the man, as I teared off his clothes.
Cryin nobody know, nobody knows my pain…
3.
Kathryn Williams
Wolf
(taken from "Old Low Light" /// 2002)



פעם קתרין מכרה את האלבומים שלה בעותקים צרובים בכניסה לאחד השווקים בלונדון. עם עטיפות שציירה בעצמה. עד שמישהו מצא אותה, ומאז היא מקליטה בקצב לא אחיד, אבל לפחות היא לא צריכה לשבת יותר בכניסה לשווקים. כל מה שהיא שהייתה צריכה זה שמישהו ימצא אותה והיא תוכל לשיר את השיר הזה. חפשו גם את דיסק הקאברים המדהים שלה "Relations".


4.
Jude
I Know
(taken from "City of Angels Soundtrack" /// 1998)



קשה להאמין שבפסקול של הסרט הצ'יזי הזה מסתתרת לה פנינה שכזאת ממש בין אלאניס לגו גו דולס . שכחתי ממנו לחלוטין מתוך הדחקה כי הוא עבר איתי לא מעט אבל לפני כמה ימים נזכרתי בו מתוך חלום ופשוט קמתי וחיטטתי בדיסקים שלי עד שמצאתי אותו. 


5.
Nina Simone
Don't Smoke In Bed
(taken from "My Baby Just Cares For Me" /// 1982)



ואסיים בקטע בונוס מיוחד שלא יכולתי לוותר עליו, בייחוד כי ביום רביעי הקרוב 13.10 בבר ה"Laika" אנחנו מקדישים ערב שלם לנינה סימון כחלק ממסורת ערבי הגילוח והקדשת ערב שלם לאמן אחד ולסטייל שלו.
אנוכי ו-SoulCAT, האישה הראשונה של הסול בתל אביב,  נתקלט מכל הטוב של מיס נינה סימון בלי התפשרויות. כנסו לאירוע בפייסבוק

השיר הזה התחיל להתנגן לראשונה על הפטיפון שלי שנייה אחרי שהבחור שאהבתי עזב את החדר ואת החיים שלי. אני נשארתי במיטה חצי עירום עם סיגריה בפה. אני רק זוכר שלמרות הכאב העצור שהרגשתי אז הצלחתי לחייך למשמע ההפצרות של נינה לא לעשן במיטה, בזמן שהיה לי ברור שמהמיטה הזאת אני לא אצא בקרוב ושקופסת הסיגריות לצידי זה הקשר החדש שלי. יחי האירוניה.


להורדה

יום שלישי, 5 באוקטובר 2010

חיי הם מוסיקה.

חיי הם מוסיקה.
אולי בגלל שנולדתי לאימא שמנגנת ושרה בטבעיות. אולי בגלל שמוסיקה הייתה ועדיין המפלט שלי. אולי כי אבא שלי עד היום לא יכול לסבול מוסיקה מכל סוג. ואולי בגלל שאני מתרגש ממוסיקה יותר ממה שאני מתרגש מכל דבר אחר.

אני נמשך למוסיקה עצובה, שירים בודדים שממחישים מהי בדידות, זמרות וזמרים שידעו כאב, אכזבה, ואיך זה לאהוב ואז להתעורר לבד, והיו מספיק חכמים לרשום את הכאב בתווי מוסיקה ולבכות את כל הדרך לאולפן ההקלטות.
מבחינתי מוסיקה "עצובה" היא בעצם מרוממת נפש, כי אם מישהו בעולם כולו יכול לכתוב שיר כל כך עצוב וכל כך יפה, זה אומר שיש אמת איפשהו ושהאמת הזאת מנחמת.

אז למה אני משתף אותם בתובנה הזאת? כי לאחרונה הבנתי שהראש העמוס לעייפה שלי הפך להיות בית כלא למוסיקה, לזמרים עדינים וזמרות נוגות וכל מיני שירים שמטיילים להם עד שאני מחליט בטוב ליבי לעשות search ולהיזכר בהם. אז החלטתי לשחרר אותם לחופשי במיני בלוג שבו אשתף אתכם ב-4 שירים כל שבוע, ללא הבדלי גזע דת ומין, רק בתנאי שהם עצובים במידה כזו או אחרת. שירים שתוכלו להוריד מהלינקים ולצאת למסע בעקבות האלבומים השלמים והאומנים. בין לבין אכתוב הגיגים פרטיים, אבל מה שהכי חשוב יהיה וישאר המוסיקה...


1.
Sidsel Endresen & Bugge Wesseltoft
Out Here. In There
 (taken from "Out here. In there" /// 2002)



האלבום, השיר והזמרת. השילוש הקדוש שהוא חלק בלתי נפרד מחיי. את האלבום הזה גילה לי מי שהיה אז, כשהייתי בן 17, הבעלים של חנות מוסיקה קטנה ומבריקה בשם "פיקולו" בנהריה. נראה לי שהחנות עדיין שם אבל אני כבר מזמן לא שם. זה שיר ששינה את עולמי הפנימי בצורה קיצונית. היו ימים שהצלילים שיצר בוגי והקול של סידסל פשוט בלעו אותי והעצימו את בדידותי, מה שגרם לי כמובן להרגיש נוח בעולם שהם יצרו כאן ולאורך כל האלבום. ביורק כתבה בשיר "Joga" צמד מילים שהפך אצלי להגדרה לשירים מהסוג הזה Emotional Landscapes Music וכל מילה מיותרת.

2.
Lhasa
Rising
(taken from "Lhasa" /// 2009)



את לאסה גיליתי בהמלצת מכרה אבל אני כבר לא זוכר מתי ואיך זה קרה אני רק זוכר שמיד עם הצליל הראשון באלבום השני והמופתי שלה "The Living Road" צללתי עמוק מידי ומאז אני מקיים עם לאסה מערכת יחסים פרטית. באלבום ההוא היא שילבה בין אנגלית לפורטוגזית וצרפתית, בקול עמוק ומצמרר ובמבטא יחודי, בשילוב עם מוסיקת כלים שמושפעת מהמוסיקה הצוענית המסורתית שחיה על הדרכים. 
באלבום השלישי היא כבר החליטה ללכת על סגנון בלוזי ושירים באנגלית. 
השירים המצמררים באלבום שנקרא על שמה מצמררים עוד יותר מאז שגיליתי שבתחילת 2010 היא נפטרה לאחר מאבק ארוך עם סרטן השד והיא כולה בת 38. רק אז הבנתי את המשמעויות העצומות שמאחורי המילים  באלבום כולו ובשיר הזה. בשלב זה פתחתי את מערכת היחסים ביננו ולו בשביל להכיר לכולם אישה שהספיקה ב3 אלבומים לחלחל לי לחיים.


להורדה


3.
Natacha Atlas
River Man
(taken from "Mounqaliba" /// 2010)



את ניק דרייק רובכם בטח מכירים. 
סיפור טיפוסי של זמר בסוף שנות ה60 שהוציא 3 אלבומים עצובים עד זרא ואז מת ומאז הפך לאגדה ובצדק רב יש לומר. הפעם הראשונה ששמעתי אותו היתה בשיר "Day is Done" (בפסקול של "הבורגנים"!!!) ונשמתי נעתקה ממני אז רצתי וקניתי את האלבום הראשון שלו ""Five Leaves Left שהוא אלבום שכולו שלמות ובו הסתתר לו שיר מדהים אחר שלו וזה בדיוק השיר שנטשה אטלס עושה לו קאבר כאן.
אני יודע שיש ויכוח על כל עניין הקאברים אבל לא אכנס אליו עכשיו, כי מבחינתי קאבר טוב, אבל ממש טוב, הוא קאבר שלוקח את השיר המקורי למקום אחר ובו בזמן נשאר נאמן לו. נטשה אטלס, שכבר עשתה קאברים בחייה בעיקר לשירי ג'אז ושאנסונים ישנים, לוקחת את השיר הזה למקום אחר לחלוטין. זה לא רק האורייטנציה הערבית שהוסיפה, זה משהו בקול שלה, בכוונות האמיתיות שלה, ולנפח שהיא נותנת לשיר. לא עוד קאבר ללהיט ידוע אלא קאבר לאחד השירים הכי עצובים שיש, שכולו קינה ובכי – כיאה למוסיקה ערבית ולזמרת עם קול נדיר. 


להורדה 


4.
Hadara Levin Areddy
אני רוצה אותך
(taken from "King O" /// 2004)



ואסיים עם שיר של הדרה שבמרוץ השנים הפכה לחברה טובה אבל לנצח תישאר אותה הדרה שבגללה בכיתי בחנות דיסקים כששמעתי את השיר הזה לראשונה.
בין כל השירים באנגלית באלבום הזה, הסתתרה לה הפנינה הזאת בעברית שכולה משפטים שבורים שאיכשהו מספרים סיפור אהבה שלם שכולו נתון לאינטרפרטציה האישית של כל אחד ואחת. אני חושב שאז הייתי מאוהב בחברה הכי טובה ש לי. סוג של אהבה כמו בשיר הזה, אותה האהבה שגם חנקה אותנו בסוף אבל תמיד נשאר בתוך השיר הזה.


להורדה