שירים לא אוהבים כששוכחים מהם. הם רק נראים שקטים, מונחים זה לצד זה וזה מעל זה.
אבל במציאות הם נלחמים אחד בשני על תשומת הלב המירבית. לא פלא שמידי פעם שירים אקראיים קופצים לביקור בחלומות שלי וקושרים את גורלם בגורלי למשך כמה ימים ארוכים. ככה הם שירים, יש להם יכולת להדבק בתת מודע ולא לעזוב.
פעם ניהלתי רשימות מסודרות של שירים ואלבומים לפי האלף-בית. היו לי שירים מעודפים, כאלו שנכחו בשברון לב או ברגע נוגה מלא סנטימנטים. שירים ישנים של אחרים שצובעים את הכל בפילטרים נוסטלגיים ומסגרות מפעם בתוך רשת מוסיקלית מסועפת בזיכרונות. אפילו רגעים שבהם הקיצוני הפך להרגל והכאב כאילו חתך בבשר החי הפכו, דרך השירים, לרגעים יפים מנשוא שמעלים חיוך מלא בהומור עצמי ועצב שמטפטף על גושי שמחה.
נסיונותי הכושלים לקבור שירים חיים שנדמו למתים עלו תמיד בתוהו. הרי שירים לא מתים אולי מקסימום מתחלפים בכאלה שמעודכנים יותר נוסטלגית, אבל הם בטוח לא אוהבים להשכח. הם עוד יצוצו בפינת רחוב אפלה ויגרמו לכם להתמודד איתם ועם נטל הזיכרונות שהם סוחבים. ממש כמו אומה של זומבים מוסיקליים הם יקומו על כולנו אם ולו לשנייה נשכח שהנטל שלהם הוא בעצם הנטל שלנו. כל זיכרון והשיר שלו וכל שיר והמניפסט שלו. עולם אכזר שכזה.
החורף הזה הוא זמן טוב להתמודד עם כל השירים הנשכחים שלי.
1.
Lhasa
Anywhere On This Road
(taken from "The Living Road" /// 2003)
אחת הזמרות שהכי השפיעו עליי ואחת הבודדות שמרגשות אותי עד מוות בכל פעם מחדש, גם כשאני מכיר כבר את כל השירים שלה בעל פה. השיר הזה תמיד זורק אותי לארץ אחרת, אולי אפילו לארמניה. תפאורה מושלמת למסע צועני של נוודים שאין להם בית אחד ואין להם גם הצורך בבית שכזה. עמוק בשיר הזה מסתתר לו משפט שבכל פעם מצמרר אותי מכמה שהוא נכון גם מחוץ לסאבטקסט של השיר. כאילו נכתב על כל גבר בעולם הזה שחושש מאהבה.
"I love a man
Who’s afraid of me
He believes if he doesn’t
Stand guard with a knife
I’ll make him my slave
For the rest of his life"
Who’s afraid of me
He believes if he doesn’t
Stand guard with a knife
I’ll make him my slave
For the rest of his life"
2.
Le Volume Courbe
Aint Got No...I Got Life
(taken from “I Killed My Best Friend” /// 2005)
את השיר הזה גיליתי לראשונה בביצוע המדהים של נינה סימון אהובתי אבל משהו בקולה של La Volume Courbe שהוא שם הבמה של Charlotte Marionneau הצרפתייה-בריטית מפשיט את השיר מהפאתוס הנינה סימוני ושם אותו בקונטקסט של זמרת צעירה שרעבה להתפרנס בעולם המוסיקה. קשה לי לדעת אם זה נכון באמת כי אין הרבה מידע על שרלוט ואין לה גם הוצאות אחרות חוץ מהאלבום הקטן והעקום הזה שמידי פעם צץ וחוזר לאוזניי, בעיקר בימים שאני מרגיש קצת נוירוטי.
3.
Suzanne Vega
Caramel
(taken from “Nine Objects of Desire” /// 1996)
לעיתים אני מרגיש כאילו אני בין הבודדים שעוד עוקבים אחרי הקריירה של סוזן וגה וטוב שכך. ככה גיליתי בה הרבה מעבר ללהיט הענק שלה "לוקה". כמו למשל השיר הקטן הזה מאלבומה החמישי שאיכשהו הצליח להתקע בתודעה שלי ובכל פעם להזכיר לי אהבות ישנות וטובות. אז נכון שרבים מחשיבים אותה לסוג של איזי ליסנינג וזמרת של מבגורים אבל אני מטבעי איש זקן שאוהב לתת לפעמים לאוזניים שלו לנדוד למקומות אחרים בעזרת שירים שהם סיפורים קטנים על אהבות גדולות וקול שתמיד מנחם אותי.
4.
Rilo Kiley
Hail To Whatever You Found In The Sunlight That Surrounds You
(taken from "The Execution Of All Things" /// 2002)
אני חייב להודות שאת האלבום הזה רכשתי אך ורק בגלל השיר הזה בתקופה שעוד לא היה איך להוריד שירים איזוטריים בפינות הנידחות של האינטרנט. מהר מאוד התאהבתי בכל שיר ושיר ופיתחתי הערצה כלפי Jenny Lewis ששרה כאן ברוב השירים ומאוחר יותר גם יצאה לקריירת סולו מוצלחת.
השיר הזה כולו מנטרה די פשוטה אך כל כך יפה ומבוצעת באופן שלא מפיל אותו לאיזה מקום ניו אייג'י חלילה. וסוג של פזמון שפשוט שובה את הלב. מעין שיר אהבה חד צדדי.
“Hail to those who have come from the sunlight that surrounds you
Hail to whatever you’ve found in the sunlight that surrounds you
Pretend all the good things are for you, pretend all the good things are for me
too
And the weather changes not halfway between your house and mine”
Hail to whatever you’ve found in the sunlight that surrounds you
Pretend all the good things are for you, pretend all the good things are for me
too
And the weather changes not halfway between your house and mine”
5.
Camera Obscura
I Don't Want To See You
(taken from "Underachievers Please Try Harder" /// 2003)
כמה שאני אוהב שירים קטנים ומרגשים כמו השיר הזה. הסיבה שכל כך אהבתי את קאמרה אובסקורה היא בגלל היכולת המדהימה שלהם לספר סיפורים יום-יומיים כאילו הם עדיין טינאייג'רים שאין להם על מה לשיר חוץ מאהבות נעורים נכזבות. אבל אני מודה שבשנים האחרונות כנראה התבגרתי מה שדי גרם לי לאבד עניין בשירי הלכאורה תמימות שלהם.
6.
Sol Seppy
Injoy
(taken from "The Bells Of 1 2" /// 2006)
Sol Seppy היא Sophie Michalitsianos ונדמה לי שחוץ מהאלבום הזה ועוד מיני אלבום היא לא הוציאה כלום. כנראה זה מה שהופך את האלבום הזה לכל כך נצחי ועל זמני מבחינתי. כאילו היא באה רק לגרום לך לבכות ואז להעלם. אלבום כל כך יפה שכאילו הוקלט על כוכב אחר, כוכב קטן עם נצח אינסופי מסביב.
7.
Emiliana Torrini
Thinking Out Loud
(taken from "Fisherman's Woman" /// 2004)
מוזר שעד היום לא שמתי את אמיליאנה כאן. ללא ספק אחת הזמרות שאני מאוד אוהב ומלוות אותי מאז שאני זוכר את התפתחות ההתמכרות שלי לקולות נשיים. עד היום זה אחד האלבומים הכי אהובים עליי.
8.
Beth Orton
On My Way Home
(taken from "Comfort Of Strangers – Limited Edition" /// 2006)
על האהבה שלי לבת' אורטון כבר הצהרתי כאן לא מעט. מידי כמה זמן אני עוד מחפש בקדחתנות איזו ידיעה חדשה שתבשר לי על אלבום חדש שלה או מינימום שיר חדש, עד אז אני חוזר לאלבום האחרון שלה שלא היה מדהים אבל עדיין אפשר למצוא בו כמה אוצרות עם דגש על כמה תוספות שנוספו לגירסא המיוחדת של האלבום מסשנים של הקלטות לאלבום. השיר הזה הוא אחד מהם.
9.
Beth Hirsch
Silent Song
(taken from "Early Days" /// 2000)
השם בת הירש אולי לא מוכר כמעט לאף אחד חוץ מכמה חולי מוסיקה אבל היא בעצם זאת ששרה את השיר המדהים אך המאוס של "Air" - "All I Need". אני כמובן הייתי מאוהב בשיר הזה ולכן גם יצאתי למסע למצוא אלבומים מקריירת הסולו שלה שלא כל כך המריאה מאז השיתוף הפעולה העל זמני עם אייר. האלבום הקטן הזה שכמעט כולו נשען על הגיטרה והקול שלה הוא אלבום קטן ויפה שפשוט עבר מתחת לרדאר. השיר הזה שסוגר אותו הוא אחד האהובים עלי.
10.
Keren Ann
I Was Born To Love Magic (Nick drake Cover)
(taken from "Not Going Anywhere - Limited Edition” /// 2003)
אני מאוהב בקרן אן. הנה אמרתי את זה בקול רם. האלבום האחרון שלה עדיין מהדהד בתוכי ואני לומד לגדול איתו אבל האלבום המדהים הזה שלה שהכניס אותה לזירה של שירים באנגלית אחרי שני אלבומים בצרפתית הוא עד היום אחד האלבומים הנצחייםשמנחמים אותי לעת מצוא. כמובן שלא היה מאושר ממני כשהנחתי את ידיי על הגירסה המיוחדת שכללה גם את הקאבר המושלם הזה לניק דרייק שהוא אחד האומנים שעד היום אני שמח שגיליתי אותם. מעניין איך חיי היו נראים אם לא הייתי מתוודע אליו או לקרן אן בעצם?
