שיר אחד בודד בא ודפק על הדלת.
עוטה על עצמו את מיטב העצב ובנימוס מבקש להכנס דרך דלת דקיקה לחיי.
אני משתדל להנהנן בנימוס "לא תודה, כבר תרמתי את דמעותיי". זה הזמן לסגור בעדינות ובנחישות את הדלת, לא להעליב אבל גם לא להשאיר ספק.
השיר הבודד ממשיך להתעקש ודופק חלושות על הדלת כאילו בכוחותיו האחרונים, לא לוחץ אבל גם לא מוותר רק מבקש להכנס למעט, לשים רגליו על אוזניי ולנוח.
אני חוזר ופותח ואין בי כוחות להתנגד אבל קולה של אמי היפה מהדהד בראשי "לעולם אל תבטח בשירים בודדים שעוטים על עצמם עצב, הם צרה צרורה בלי דרך חזרה". אז אני מסביר לשיר שמולי שיש לי הסכם עם עצמי לא להכניס שירים זרים לביתי, מנסיונות עבר כואבים עם שירים בדיוק כמוהו.
השיר הבודד פתאום מחייך אלי. חיוך שפעם היה כובש אותי והיום הוא סתם כאב ראש.
אני לא נכנע ולא מוותר רק מושיט לו כמה דמעות אחרונות ולא רלוונטיות מהקערה שליד הדלת ושולח אותו לרכוש לעצמו משהו לאכול ומשהו להתרגש ממנו.
זה כנראה לא מוצא חן בעיניי השיר העקשן ובין רגע הוא מקלף מעליו את כל העצב ותוקף אותי בכאב. מדביק את שפתיו לשפתיי ומחליק פנימה דרך הגרון, חדור רצון להגיע לבטן הרכה ולהתיישב שם.
"רק רציתי לנוח מעט" הוא שואג בתוכי ואני רק מתחנן לבעלות על הנשימה שלי. רצון להיות מלך לעצב בתוכי שהשתקתי מתחלף בהשתלטות עויינת של שיר בודד שהשאיר לרגליי את בגדיו העצובים ורק ביקש תנומה קלה. כיבוש מוסיקלי.
אז שוב אני נותן לו להשאר בתוכי, כמו לקודמיו. "כשאמות אקבל בעלות על הנשימה שלי. ועל העצב."
זה קורה לעיתים רחוקות מידי, לעיתים תכופות מידי.
1.
Alina Orlova
Fireflies
(taken from "Mutabor" /// 2010)
עם השנים למדתי לא להתעלם מפוסטים של אנשים מסויימים על קיר הפייסבוק שלי, מתוך ידיעה שכל מה שהם ישימו ישבה את ליבי. זה בדיוק מה שקרה עם אלינה אורלובה שבאה מליטא ומזמן כבר הפכה שם לסנסציה. שני האלבומים שבאמתחתה מלאים בדרמה חרישית וניואנסים קטנים בקול ובמנגינה שמעוררים את כל בלוטות הדמעות. כשהיא שרה בליטאית, רוסית ואנגלית קשה להאמין שהיא כולה בת 23 אבל עניין הגיל כבר מזמן הפך ללא רלוונטי בעולם מוסיקת האינדי (ע"ע לורה מרלינג).
הקטע הספציפי הזה מאלבומה השני מעלה בי זיכרון ילדות מהול בזיכרונות מימים שעוד יבואו. צליל הדודוק הארמני כנראה לוחץ על כמה כפתורים שורשיים בדמי.
תודה לגיל על שגילה לי אותה.
2.
Austra
The Beast
(taken from “Feel It Break” /// 2011)
הטקסט הדרמטי שבתחילת הפוסט הזה נכתב בהשראת השיר הזה ותחת מתקפת כפתור הריפיט שנלחצה עליו. זה בדיוק מאותם השירים שמסתתרים להם בסופים של אלבומים מדהימים ואז לאט לאט הם גדלים וגדלים למימדים מפלצתיים ומשתלטים על כל מיתרי הרגש שבגוף שלי. צלילי הפסנתר האפלים שמתקדמים במהירות בתוך יער סבוך ומעליהם מרחף קולה המכשף של Katie Stelmanis הסולנית מבטיחים שזה היופי במיטבו. שיר שבצורה מדוייקת ממחיש כאב מהו ותקווה מהי.
3.
Lætitia Sadier
Statues Can Bend
(taken from “The Trip” /// 2010)
את ההופעה של לטיסיה בארץ הפסדתי בגלל עבודה אבל האלבום שלה התבשל אצלי באוזניים כבר כמה חודשים ורק חיכה לרגע הנכון להשתלט עליי. זה מאותם האלבומים שבאים משום מקום ויש בהם סוג של על זמניות. לא אלבום מושלם אבל ברור שזה אלבום שישקע לאט לאט במצולות האוזניים והלב. דווקא באלבום הסולו שלה מחוץ לStereolab- נפל לי האסימון כמה שהקול שלה, כשהוא עירום ממאמצים אלקטרוניים ונסיוניים, הוא פשוט מדהים והמבטא הקל שלה ממיס אותי וכולי מטפטף בעיר אירופאית קרה ומושלגת.
4.
Lana Del Rey
Video Games
(taken from "Video Games Single" /// 2011)
כשלפני חודש וחצי השיר הזה נחת לי במחשב כבר מהצליל הראשון התאהבתי בו והיה לי ברור שהוא הולך להכנס ישר לבלוג שלי ועוד כמה בלוגים ברחבי העולם ולנצח ישאר עוד שיר יפייפה שלא כולם מכירים. אבל המציאות הנשית בעולם האינדי כל כך השתנה מאז אדל-ליקה לי-לורה מרלינג-איימי וכו' שהשיר פשוט התפוצץ לכולנו על הפרצוף ואין בלוג שלא כתב עליו. אז הנה גם אני מצטרף לגל האהבה לאחת הבחורות הכי יפות בסביבה שהולכת לכבוש כל פלייליסט שמכבד את עצמו בשנה הקרובה.
וכן, זה שיר על זמני ומושלם שמזכיר כל כך הרבה ועדיין מצליח להישאר לגמרי חד פעמי ומרגש בכל שמיעה. מאז שהשיר שוחרר רשמית (ובקרוב הסינגל ב"12 עם עטיפה שפשוט גובלת בשלמות) כבר דלפו 2 שירים נוספים שמוכיחים שזו לא יציאה חד פעמית מכיוונה של Lizzy Grant שמסתתרת תחת הכינוי הסקסי. רק חייבים להפסיק להשוות אותה לסטיבי ניקס ולהגדיר אותה כ"ננסי סינטרה העכשווית", זה סתם מיותר.
5.
Lia Ices
Love Is Won
(taken from "Grown Unknown" /// 2011)
שבועיים של לילות לבנים ושיטוטים מוסיקליים אינסופיים ומורטי עצבים בחיפושים אחר עוד ועוד קולות שירגשו אותי הביאו אותי למצב של זומבי מהלך שרק מחפש טרף מוסיקלי שירגש אותו. בלי סינונים, כל בחורה יפה או עטיפה מרגשת גרמו לי להעמיס הכל על העגלה הוירטואלית אבל בבוקר שאחרי רוב הבחורות נזרקו ורוב העטיפות הוכיחו שתוכן הקנקן חשוב לא פחות מהמראה שלו. רק כמה בודדות ועקשניות לא נכנעו וחיכו שרק אלחץ על כפתור הניגון ואפול שבוי לרגליהן. אז לחצתי על השיר הזה וכצפוי התאהבתי, לא רק בשיר אלא באלבום כולו שללא ספק נמצא כרגע בין האלבומים הכי טובים של 2011 שעוד לא שמעתם. רוצו לתקן את העוולה וחפשו את הדואט עם Bon Iver באלבום.
6.
Little Scream
The Lamb
(taken from "The Golden Record" /// 2011)
הנה עוד שלמות. Laurel Sprengelmeyer היא בעצם ליטל סקרים שיצרה אלבום בכורה שכולו שכבות על גבי שכבות של מנגינות וקולות משוכפלים שגורמים להרגשה של התקרבות לעננים וגילוי כמעט חד משמעי למה מסתתר מאחוריהם.
7.
Hurray For The Riff Raff
Little Things
(taken from "Hurray For The Riff Raff" /// 2011)
למרות השם הכמעט בלתי אפשרי הזה שכמעט ומנע ממני להקשיב להרכב הזה החלטתי בכל זאת לתת הזדמנות ואיך אני שמח שעשיתי זאת. הרכב של 4 אנשים שמובל על ידי הסולנית Alynda Lee שגם מנגנת בבנג'ו (ובנג'ו הרי זה הכי אינדי...) ומגיע אלינו מלואיזינה וכיאה לכך עושה שילוב מדהים של אינדי-פולק ובלוז. רק הקול שלה מספיק כדי שהלב ישבר וידבק בחזרה.
8.
Edith Frost
Temporary Loan
(taken from "Calling Over Time" /// 1997)
ההגעה של לטיסיה משיר מס' 3 לוותה בכתבה שפורסמה ב"וואלה" עם בחירותיה המוסיקליות מה שהזכיר לי אלבום נשכח שהתאהבתי בו לפני כמה שנים, עשור אחרי יציאתו המקורית. גם אז אהבתי לבחור אלבומים על בסיס עטיפותיהם היפייפיות ולאלבום הזה יש את אחד מהעטיפות הכי יפות והכי מבטיחות ולא לשווא. כשהקשבתי לאלבום שוב וביחוד לשיר הזה לא האמנתי כמה שלא רואים עליו שהוא כבר בן 14 כי הוא עדיין נשמע כאילו יצא לפני דקה. החומרים המאוחרים שלה פחות טובים בעיניי אולי בעיקר בגלל שאין בהם את הסהרוריות והתמהוניות של אלבום הבכורה שנכתב בשנותיו היפות של ניו יורק אבל נשמע כאילו הושפע מנופים אחרים.
9.
Bosque Brown
Went Walking
(taken from "Baby" /// 2009)
שיר שבכל פעם עוצר לי את הנשימה. אל תשאלו למה, פשוט תקשיבו לקול של Mara Lee Miller ולסיפורים הקטנים והכביכול טריוויאליים שהיא שרה עליהם ואני בטוח שתמצאו את הקסם שמהלך שם.
10.
Haley Bonar
May Day
(taken from "Big Star" /// 2008)
סיום מושלם למסע בין קולות מרגשים חדשים וישנים.
